מנגו סטיקי רייס

הפעם הראשונה שאכלתי מנגו סטיקי רייס היתה מתישהו בתחילת שנות ה-2000 בנסיעת עבודה לבנגקוק.

עבדתי באחת החברות הכי קמצניות בעולם ולהישאר יום נוסף ביעד לא היתה אופציה. הגעתי ביום ראשון אחרי הצהרים, ומשני עד שישי עבדתי ללא הספקה ובשישי בערב, בסוף יום העבודה המשכתי ליעד הבא בלי ממש להנות מהעיר.

אחד הזכרונות הכי טובים שלי מהנסיעה הזאת, זה שכל יום בארוחת הצהרים במשרד, שתיתי מיץ מנדרינות קפוא וקינחתי עם מנגו סטיקי רייס.

הביקור הבא שלי בבנגקוק היה במהלך מלחמת שאגת הארי כאשר “נתקעתי” כמעט שבועיים בבנגקוק בדרך הביתה אחרי 10 ימים ביפן.

הפעם כבר הייתי בנסיעת עבודה, כך שאת כל ההוצאות שילמה החברה שלי והשהות היתה הרבה יותר נעימה, ואף אחד לא הצליח להבין למה אני רוצה לחזור הביתה למשפחה בזמן המלחמה.

גם בביקור הזה, ששילב עבודה במשרדים המקומיים שלנו, אבל גם הרבה זמן לשוטט ולטייל בעיר, אכלתי לפחות פעם ביום מנגו סטיקי רייס.

עכשיו כשסוף סוף החלה עונת המנגו שמבשיל באופן טבעי ולא מנגו שעבר הבחלה והוא חסר ארומה וטעם, זה הזמן להכין את המנה המופלאה הזאת.

אם אתם עדין לא עוקבים אחריי באינטסגרם – זה הזמן לעקוב

מה זה מנגו סטיקי רייס?

אם האתם מהבודדים שלא חיו על הפלנטה הזאת בשנים האחרונת, מנגו סטיקי רייס זה אחד הקינוחים הכי מזוהים עם המטבח התאילנדי.

אורז דביק שבישלנו אותו, ובבקשה לא להתבלל עם אורז לסושי או אורז לריזוטו.

את האורז אפשר לקנות לרוב בחנויות האסיאתיות והוא ניקרא – Glutinous Rice. ההבדל העיקרי בינו לבין סוגי אורז אחרים זה סוג העמילן שלו, עמילן שבמהלך האידוי, גורם לגרגירים להתנפח ולהידבק אחד לשני, אבל גם לשמור על הצורה ולא להפוך לדייסת אורז.

אם שמתם לב למשפט הקודם, אז בטח נבהלתם כשקראתם את המילה “אידוי”. אז הדרך האידאלית להכין את האורז הוא בעזרת אידוי. כן. כן. זה הזמן לשלוף מהבוידם את סלסת אידוי שלכם ואם אין לכם, אז ביי.

סתם. סתם.

אפשר להניח את האורז בתוך מסננת מרופדת בחיתול טטרה נקי או מגבת דקה, להניח מעל סיר עם מים, כך שמצד אחד יהיו מספיק מים לאידוי, אבל שהאורז לא יגע במים, לכסות ולאדות עד שהאורז מוכן.

הכנת הקרם לאורז ולהגשה

הקרם גם להגשה וגם לערבוב האורז הוא פשוט קרם קוקוס עשיר מבושל עם סוכר. אני מעדיף יחס של 500 מל”ל קרם קוקוס עשיר עם 1/3 כוס סוכר. (ועשו לעצמכם טובה – חפשו קרם קוקוס שברשימת הרכיבים שלו יש 100% קוקוס. בלי מייצבים, מתחלבים, חומרים משמרים ועוד שיט)

את הקרם מבשלים עם סוכר עד שהסוכר נמס.

חצי מהקרם שומרים בצד לערבוב עם האורז ולחצי השני, מוסיפים חצי כפית קורנפלור מעורבבת עם כמה טיפות מים. ממשיכים לבשל עד שהקרם מעט מסמיך. הוא לא צריך להיות סמיך כמו מלבי, אלא יותר כמו סירופ מייפל.

המנגו

פה אין אפס.

על זה תקום ותיפול המנה.

בתחילת העונה, חקלאים קוטפים מנגו בוסר ובאמצעות גז גורמים להבשלה מהירה של המנגו בתהליך שניקרא הבחלה.

מנגו שהבחילו אותו אמנםרך ובשל אבל חסר ארומה וטעם.

תמיד תריחו את המנגו לפני שאתם קונים אותו ואם אין לו ריח של מנגו – פשוט אל תיקנו.

את המנגו אפשר לפרוס לפרוסות דקיקות, קוביות, פלחים – הכל עובד.

הרכבת המנה

אז אחרי שהאורז מאודה כמו שצריך, אבל לא יתר על המידה, מערבבים אותו עם הקרם קוקוס ולא נכנסים ללחץ בשניה שהכל הופך להיות דייסתי כמו ריזוטו.

הרוטב יעטוף את הגרגרים ואחרי כמה דקות הוא יתייצב ולא יראה מפורק.

מסדרים תלולית יפה של אורז על צלחת הגשה, סביבו או מעליו את המנגו ומעל זה יוצקים את הרוטב הסמיך יותר.

התוספת שתופסת – מנגו סטיקי רייס עם שעועית מש

כאשר מגישים מנגו סטיקי רייס בתאילנד, מגישים איתו משהו צהבהב קסיפי שמהווה ניגודיות לרכות של האורז ושל המנגו.

“המשהו הצהוב” הזה זאת למעשה שעועית מש. כן אותה שעועית מש שממנה עושים נבטים סיניים או השעועית מש הירוקה שאתם מכירים.

זאת פשוט שעועית מש מקולפת וחצוייה, שעברה אידוי וטיגון קצר.

רגע לפני שחזרתי לארץ בעודי ממלא את המזווה (שכבר היתה מלא דברים מטוקיו) בחומרי גלם מקומיים, ראיתי את השעועית הזאת ומייד לקחתי חבילה, רק כדי לגלות שקניתי שעועית גולמית שצריך לאדות ולטגן.

אז אם מצאתם כזאת שעועית, כל מה שצריך לעשות זה להשרות אותה בהרבה מים לשעתיים, לשטוף ולסנן, לאדות, לייבש ולטגן במעט שמן.

נשמע מסובך, אבל ממש קלי קלות.