פרגית צלויה במרינדה של פסטו כוסברה לימוני ומעקצץ

פרגית צלויה (על המחבת) לא היה הדבר הראשון שתכננתי להכין במפגש הבישול המשותף שלי ושל איילת ונציה. היתה לי תמונה חצי ברורה של מנת הקציצות בקר שרציתי להכין, אבל אחרי הסיבוב אצל הירקן שלי, נכנסתי לקצב על מנת לקנות בשר לקציצות ועל הדרך לקחתי כמה פרגיות בלי לדעת עדין מה אני הולך להכין מהם. פרגית צלויה לא היתה עדין מתוכננת ואמרתי לעצמי, נראה אילו תבלינים איילת תביא ונמשיך משם.

בהתחלה בכלל חשבתי ללכת לכיוון של תבשיל עם חלב קוקוס וקארי ואפילו ווידאתי שיש לי קרם קוקוס, אבל זה הזמן לקחת אתכם למסע בנבכי מוחי וקצת לתאר לכם את תהליך המחשבה.

לפני מספר שבועות, עץ הלימונים הננסיים שלי כרע מעומס הפרי ולפני שהלימונים החלו ליפול מהעץ, עשיתי קטיף וכבשתי את הלימונים.

בבוקר, לפני שאיילת הגיעה, התחלתי עם כל ההכנות לבישול: קילוף האפונה והארטישוק, שטיפת צרורות הפטרוזליה והכוסברה ותוך כדי גם העברתי את הלימונים הכבושים לצנצנות קטנות ונשארו לי 3 לימונים שלא נשאר להם במקום בצנצנת אז השארתי אותם על צלוחית על השיש.

בזמן שאיילת טיגנה את הקציצות החלו וחשבתי מה לעשות אם הפרגיות, פתאום החלו ליפול כל האסימונים. צרור הכוסברה צעק ״טל, תעשה ממני פסטו!״ ומי אני שאסבר לכזאת בקשה של הכוסברה?

אז יחד איתה, צעקו הלימונים המיותמים ״גם אותנו!״ אז הוספתי גם אותם וגם הג׳ינג׳ר החליט שבא לו גם להצטרף לחגיגה, אז גם הוא הצטרף יחד עם קצת פלפל ירוק חריף שקפץ לביקור.

קצת שמן זית וקצת שקדים (על מנת שלפסטו יהיה גוף ונשמה) והנה יש לנו פסטו כוסברה מושלם, לא לפני שאיילת עוזבת את הקציצות ורצה להוסיף עוד טיפונת מלח צ׳ילי להשלמת המסיבה.

ברגע שהכוסברה היתה מוכנה, גם הקונספט של המנה היה ברור. חלק מהכוסברה עורבב עם הפרגיות ועם התערובת של ניר ולאחר חצי שעה של בילוי משותף, טוגנו על מחבת ברזל לוהטת, בזמן שבתנור, נצלו להם רבעי תפוחי אדמה שתובלי בתערובת הכי ממכרת שיש – הטוסקנה עם קצת תערובת ציידים.

את הפסטו שנשאר פשוט אכלנו עם תפוחי האדמה. היה שילוב מעולה.