איפה אכלתי את ה- פריקסה הכי טעים בחיים שלי

לא נולדתי לעדה שבה אוכלים פריקסה כדרך קבע. גם לא לעדה שחוגגת מימונה. אם אתה נושא המימונה פתרתי על ידי זה שהקמתי מסורת חדשה של מימונה אשכנזית ועוד מימונה אשכנזית ועוד אחת, פריקסה טוב עוד לא אכלתי וזה הזמן להתוודות שלא אכלתי בחיים שלי פריקסה. עד לאתמול. ועוד איזה פריקסה. הפריקסה המושלם. אם את המימונה ערכתי בעצמי, את הפריקסה הראשון שלי נתתי לשני שפים אלופים להכין עבורי: הראשון שאותו אין טעם להציג – ארז קומרובסקי והשני, השף אוראל קמחי ממסעדת פופינה
במהלך השבועות הקרובים ארז קומרובסקי מארח סדרת מפגשים עם שפים סופר מוכשרים, שהראשון שבהם היה אתמול, בבית הספר לבישול גלילי במתת. במפגש עם אוראל קמחי הוגשו מספר מנות מהמטבח הטריפולטאי עם פרשנות מודרנית. כמו בכל מפגש אצל ארז וזה הזמן לפתוח לרגע סוגריים: אתמול היתה הפעם השלישית שלי ולא קיבלתי גלידה. אני מקווה שבפעם הבאה אני אקבל גלידת יוזו. אפשר לסגור סוגריים. אז כמו בכל מפגש אצל ארז, ארז מארח למופת. מתעניין בכל אחד ואחד מהאורחים שלו, מוזג להם מהיינות של יקב רמת הגולן, הגבינות של משק יעקבס ומכבד אותם בשפע של מאכלים עוד לפני הסדנא.

סדנא טוניסאית אצל ארז קומרובסקי — קבלת פנים אצל ארז. שווה ללחוץ ולהגדיל את התמונה

לאחר קבלת הפנים וסבב הכירות מהיר של כל המשתתפים מתחילים לבשל. האוכל בסדנא מוכן כולו בצורה פרונטלית. את כל המנות שאוכלים מכינים במהלך הסנדא (חלק מהמנות הוכנו מבעוד מועד, בעיקר מפאת העובדה שחלק מהמנות דורשות התפחה של כמה שעות או בישול ארוך בתנור).
אחרי הכנת הפריקסה הכי טעים בעולם (טוב, תמיד הראשון יהיה הכי טעים) המשכנו במנת סרטנים עם חוביזה ואפונת שלג:

במהלך על הסדנא היין לא מפסיק להימזג ולכל מנה הותאם יין שילווה אותה בצורה הטובה ביותר. אחרי מנת הסרטנים אוראל לקח את אחת הקלסיקות של המטבח הטריפולטאי – הפקיילע. הפקיילע היא מנה שמבוססת על טיגון של תרד עד שהתרד משחיר ולאחר מכן, משלבים את התרד עם תבשיל של בשר ושעועית, דבר שצובע את כל המנה בשחור – ירוק.
הפעם הכיוון שונה ובמקום בשר נעשה שימוש בדגי לוקוס ומוסר ואת השעועית החליפה גבינת קרם פרש שהסמיכה את הרוטב. כמובן שהמנה הוגשה עם המון לחם לטבול את הרוטב העשיר.

בגלל כמויות האוכל והיין אני לא ממש שולט בסדר המנות, אבל אחת המנות שריפדה את הקיבה היתה מרק עוף חם עם כופתאות גונדי (כופתאות מבשר עוף וקמח חומוס קלוי):

עוד תבשיל שכמעט הרג אותנו סופית היה תבשיל בבישול ארוך של שפונדרה שבושל עם מוגרעביה – שזה סוג של קוסקוס גלילי שהוא מעין הכלאה בין קוסקוס ופתיתים. התבשיל בושל עם לפתות זעירות בחלב אימן וקולרבי (לא באמת בחלב אימן. פשוט לפתות תינוקות)

אחרי שכבר לא נשאר לנו מקום הוגש הקינוח – ספינג’ים חמימים משובצים בגבישי סוכר יחד עם תה חם.

את האנחות שנשמעו בעת שטיפסנו חזרה למכונית אני אחסוך לכם (מפאת כבודן של שתי השותפות שלי לסעודה לא אזכיר את שמן)
אז את הארוחה הזאת כבר פיספסתם, אבל אם בא לכם להנות מבוקר שכולו גרגרנות, עם נוף מדהים ואירוח מושלם, אתם עוד יכולים להירשם לאחת הסדנאות הבאות. כל הפרטים כאן: ארז מארח: מיטב השפים מגיעים למתת