קטגוריה: ארוחה קלילה

מסופר על אחד מקייסרי רומא שיום אחד ביקש מהטבח שלו (אז עדין לא היו שפים) שיכין לו סלט ירוק לנישנוש. הטבח לקח חסה רומית (שבמחוזתינו

הפעם הראשונה של הרבה דברים שעושים בחיים נזכרת לשנים ארוכות. הפעם הראשונה שהתינוקת שלי חייכה אליי חיוך רצוני (שבת בשעה 06:00, בגיל חמישה שבועות, על יד המראה שליד הדלת (ורק אתמול היא חגגה 6))…

זהו! החופש נגמר, הילדים חזרו לגן והבכורה עלתה לכיתה א’, מזג האויר מתחיל להראות סימני סתיו (כבר פורחים חצבים) ורוחות נעימות נושבות אחר הצהרים מה

אני לא מבין אתכם. זה כבר הפוסט השלישי (יהיה רק עוד אחד… השנה…) שאני כותב על היום הולדת שלי. אחרי הפאי ליים ומרנג שהכנתי למשפחה,

יש מאכלים שנוצרים מהצורך לנצל ירקות ששוכבים להם במקרר חסרי מעש. בשבוע שעבר קניתי בשוק דלעת יפה, אך לא יצא לי להכין את התבשיל שעבורו

ילדים לא מפסיקים להפתיע. אי אפשר לצפות מה הם יאכלו ומה ישאר על הצלחת. לפעמים הדברים השגרתיים ביותר ישארו על הצלחת ודווקא את מה שהכנתם

כשגרים הרחק מהסיוויליזציה וכל קניה מעבר לעיתון / חלב / קוטג’ מצריכה נסיעה מחוץ לישוב, המזווה והגינה מפצים על החוסר. בגינה תמיד יש שפע של

כשמגיעה העונה החמה, עם החמסינים והשרבים, המטבח הביתי עובר מהפך ואיתו מגיע גם תפריט הקיץ. את מקומם של המרקים החמים והפשטדות החורפיות, מחליפות פסטות עם

אחד הייתרונות של לבשל רק לעצמי, היא העובדה שלא צריכים להתחשב באף אחד. אפשר לבשל עם המון שום, המון כוסברה (מי שאומר איכס שיצא לי