כל מי שאפה לחמניות או לחמים לפחות פעם אחת יודע שיש איזה משהו קסום בתהליך שבו אנו משלבים ארבע חומרי גלם בסיסיים: קמח, מלח, מים ושמרים עם עוד כמה תוספות ומקבלים איזשהו עונג שגורם לנו לאבד את היכולת לשלוט בעצמנו
יום שבת. מרגישים את סוף הקורונה. הפגישות בזום עם החברים הופכות להיות פיזיות, לפחות עם החלק הקרוב ושבארץ והערב יוצאים לדייט אמיתי. אמנם לא בפאב ולא בשום מקום ציבורי, אבל לכבוד המאורע אפיתי הצהרים נגיסי פרצל. במקום להתעסק עם פרצלים
שנים חיפשתי מתכון לפוקצ'ה מושלמת ואפילו חשבתי שהיה לי מתכון כזה. מכירים את זה שאתם הולכים למסעדה טובה וישר מגישים לשולחן כזאת פוקצ'ה חמה עם קערית קטנה מלאה שמן זית ושלולית קטנה של חומץ בלסמי בתחתית השמן? אם אתם הולכים
טל סורסקי נזכר בבילויים של ימי חמישי העליזים והיציאה למועדני הריקודים של חיפה ונזכר כיצד כל ביקור הסתיים עם לחמניות בצל ופרג. בואו ללמוד להכין את המעדן הזה.
יש גיל מסויים של הילדים שכבר אפשר להשאיר להם חומרי גלם במקרר והם כבר יכינו לעצמם ארוחת צהרים אחרי בית הספר. לחמה בעג'ין זה לא אחד מהמאכלים הללו, אבל קבב כן. גם סלמון הם מכינים לעצמם (פשוט משאירים צנצנת רוטב
שבלולי שמרים במילוי פיסטוק ותותים שמשתלבים בהרמוניה מושלמת.
לחמניות איטלקיות מושלמות עם קרום קשה ופנים רך. מעולות להגשה עם שמן זית וחומץ בלסמי או כמה מטבלים טובים.
בואו ללמוד להכין פיתות ביתיות. מתכון קל להכנת פיתות עבות ומושלמות שלא נקרעות וגם אתם אתם גרים בקנדה, תוכלו לפנק את הילדים שלכם בשווארמה.
תראו לי מישהי אחת (או אחד) שלא אוהב עוגות שמרים? יש משהו מאוד מרגיע באפייה עם שמרים והרבה אנשים סתם חוששים משמרים ללא סיבה אמיתית. אני מת על שמרים וכל פחמימה ריקה שמכילה אותם: מלוח, מתוק, חם מהתנור עם גבינה,
בואו ללמוד את הסוד לאפיית פוקצ'ה מושלמת, רכה ואוורירית שאי אפשר להפסיק לתלוש אותה. רק תגישו לשולחן עם צלוחית שמן זית ומעט בלסמי וסייתם את הארוחה.