ילדים לא מפסיקים להפתיע. אי אפשר לצפות מה הם יאכלו ומה ישאר על הצלחת. לפעמים הדברים השגרתיים ביותר ישארו על הצלחת ודווקא את מה שהכנתם לעצמכם, אולי הילדים יסכימו לתת לכם לטעום. אתמול זה היה דווקא משהו שיגרתי. ספגטי עם
אנשים מדמיינים סלט ניסואז, שנמכר בבתי קפה עלומים, כקערה המרופדת בעלי חסה נבולים ובה מסודרים תפוחי אדמה. לצידם האחר כמה תרמילי שעועית ירוקה שבושלה יתר על המידה, ובצידם האחר כמה עגבניות שרי וביצה קשה ואם הטבח מספיק יצירתי, אז תהיה
את אריאלה, פגשתי באחד הפורומים שאני משתתף בהם ולאחר הכרות קצרה (מעולם לא ניפגשנו…) התחלתי לקרוא באדיקות את הבלוג שלה "בישול בקצב הסלסה". למרות כל מה שעברה, עושה רושם שיש לה שמחת חיים של עשרה אנשים מאושרים יחד. לפני מספר
אחת המנות, שמככבות כמעט בכל מטבח שמאכיל גם ילדים היא קציצות בשר ברוטב עגבניות. לפני החג השני של פסח, קניתי בשר לחג וקניתי גם קצת בשר עגל טחון "למזווה". שיהיה. השבוע, הוצאתי את הבשר להפשרה במקרר. שתי סיבות עיקריות הביאו
איזה מזל שחוגגים את פסח רק פעם אחת בשנה פעמיים במהלך החג. את כל הדברים שרציתם להכין לליל הסדר ונחשבו "זה יותר מדי" ו- "יש כבר יותר מדי אוכל", אפשר להכין ובעיקר כשאתה הוא המארח. חודש אפריל הוא גם חודש
שבוע שעבר, ביום שלישי, העשירי לפברואר, התקיים יום הבחירות בישראל. הזדמנות נפלאה לקיים את חובתי כאזרח ולהצביע לכנסת ובאותה הזדמנות, להזמין זוג חברים טובים וטפם, שהמון המון זמן לא התראינו וביחד עם יובל, פשוט לבשל ארוחה טובה. הכיוון הכללי של
אתמול בבוקר, גיליתי עוד בלוג אוכל עברי: אוכל זה טעים. השעה היתה שעת בוקר, לפני ארוחת הצהרים וטרם היו לי תוכניות לארוחת הצהרים (כן. אני בחופש. מתבטל לי בבית בלי מעש וממש, אבל ממש נהנה מזה). הפוסט האחרון היה על
אל המרק הזה התוודעתי לראשונה בזמן שעבדתי באחת מחברות היי-טק ברמת החי"ל, באחת המסעדות שהיינו נוהגים לסעוד בה את ארוחת הצהרים. המרק היה אחת מהאפשרויות למנה ראשונה, כחלק "ממרק היום" ומעולם לא התלוננתי, שכמעט כל יום, זה היה מרק היום.