אחת המנות שהילדים שלי מכינים בעצמם לארוחת צהרים אחרי בית הספר זה פסטה עם טונה בסיר אחד. אין לכם מושג כמה קל להכין את המנה הזאת. פשוט זורקים הכל לסיר אחד, מבשלים ויושבים לאכול. אתם קולטים? סיר אחד ויש ארוחה
תפוחי אדמה אוגרים בתוכם כל כך הרבה זיכרונות: זכרונות של המדורה בבית הספר עם תפוחי אדמה שרופים; זכרונות של סלט תפוחי האדמה שאוכלים על המרפסת כל שנה לפני פסח כי עדין אסור לאכול מצות והבית כבר נקי לכבוד פסח; זכרונות
מרק חצילים, כמו כל הדברים הטובים באמת, קורים ברוב המקרים במקרה. סתם כי העין ראתה משהו שהיא לא היתה אמורה לראות והמוח שלח את היד למקום אליו העין הביטה כמה שניות קודם לכן. החלטות של רגע, סוג של פזיזות בלי
בפסיכולוגיה החברתית, בתחום של העמדות, קיים מושג בשם הטרמה (מהמילה טרם) . מבלי להיכנס יותר מידי לפרטים (אחרי הכל זה בלוג בישול ולא בלוג על פסיכולוגיה) הטרמה גורמת למח שלנו להגביר את הזמינות שלנו למידע על כתוצאה מחשיפה למידע מקדים.
אוהבים ביף סטרוגונוף? גם אני. מכירים את הרעיון שעל מנת להניע אנשים לעשות את מה שאתם רוצים, אתם רק צריכים לשתול להם רעיון ולגרום להם לחשוב שזה רעיון שלהם? אז המוטיבציה שלהם לבצע את מה שאתם רוצים, תהיה הרבה יותר
איזה מזל שחוגגים את פסח רק פעם אחת בשנה פעמיים במהלך החג. את כל הדברים שרציתם להכין לליל הסדר ונחשבו "זה יותר מדי" ו- "יש כבר יותר מדי אוכל", אפשר להכין ובעיקר כשאתה הוא המארח. חודש אפריל הוא גם חודש
היום ילדים, נכין פסטה עם ארטישוק ירושלמי וכרישה. ארטישוק ירושלמי, או בשמו הפחות מוכר – חמנית הפקעות הוא אחד השורשים האהובים עלי היותר. טוב, תודו שאטישוק ירושלמי נשמע הרבה יותר טעים מחמנית הפקעות, אבל הטעם הוא אותו הטעם. למזלי, אני היחיד
אני לא אוהב חצילים. פעם לא הייתי מסוגל להתקרב לחצילים. כל מאכל שכלל חציל היה נפסל באופן אוטומטי. עם הזמן (או הגיל…) הטעמים משתנים ועם השנים, לאט לאט, אני מתחיל לאכול עוד ועוד מאכלים עם חצילים. את ההשראה למנה הזאת,