סלט אביבי של סוף הקיץ
אני איש של קיץ. מת על פירות הקיץ ולא יכול להפסיק לאכול אותם. כל יום חמישי אני קונה משהו כמו 10 ק”ג פירות שנגמרים בערך
אני איש של קיץ. מת על פירות הקיץ ולא יכול להפסיק לאכול אותם. כל יום חמישי אני קונה משהו כמו 10 ק”ג פירות שנגמרים בערך
טוב, הפעם אני אחרוג ממנהגי ואעשה את אחד הדברים הכי לא מקצועיים שאי פעם עשיתי – פרסום תמונה של מנה שצולמה במצלמה של הטלפון, בתנאים

יצא לי השבוע להתארח אצל ארז קומרומסקי במסגרת סדנת אפיה (עליה תשמעו עוד בהמשך), אבל אחד הסלטים שהוגשו במסגרת האבסה הכללית שהיתה וכמויות האוכל הלא
אם תעברו על הבלוגוספירה הישראלית, אני משוכנע שתמצאו את המשפט הבא לפחות בחצי מהבלוגים: “עוד חודשים הם כבר לא יהיו פה” , “רוצו לקנות מהר

אני יודע. יש המון מתכונים של סלט פסטה. אבל מה שמיוחד בסלט הפסטה הזה זה שדנה מתה עליו. אם יש סלט פסטה שדנה לא עומדת

אין כמו לברוח מכתיבת עבודות סמינריון ועבודת מחקר לפינה האינטימית והפרטית שלי ולכתוב קצת על אוכל, בתקווה שהכתיבה כאן תעזור להתגבר על מחסום הכתיבה שם
יש סלטים שצריך להוריד את הכובע בפני מי שהמציא אותם. במקרה הזה, אני לא יודע מי המציא את המתכון, אני רק יודע שמאז שיותם (הפעם
הכל התחיל כשהמטפלת שלנו הביאה לי צנצנת עם לימונים כבושים שהיא הכינה. מהסוג בלי הפפריקה. יש אמרה מפורסמת שאומרת שאם החיים נותנים לך לימונים, למה
אחד המאכלים שסבל מיתר חשיפה ועבר את תקופת הטרנדיות והמגניבות שלו הוא הקינואה. הקינואה היא למעשה הזרעים של הצמח ואינה סוג של דגן, כפי שרבים
סלט מרענן של שעועית ירוקה, סלרי ושומר. להדפיס ולרוץ להכין