
דרקולה כבר לא גר פה יותר – חלק שני (מרק שום ירוק ואביבי)
איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב ואם רואים ששיש כבר שום ירוק ואם רואים שנעלמו כבר התותים אז יודעים (אז יודעים) שבא אביב (שבא

איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב ואם רואים ששיש כבר שום ירוק ואם רואים שנעלמו כבר התותים אז יודעים (אז יודעים) שבא אביב (שבא

אני חושב שאת הזמן המועט שיש לי עכשיו, בתקופה הזאת של החיים, אני מנצל בעיקר כדי לנשום. וגם זה לא קורה לעיתים תכופות. בין קריאת

השבוע, יצא לי לעבור בשוק בדרך הביתה, בלי שום תכנון מוקדם לתבשיל כלשהו. באחד הדוכנים ראיתי צרור של שורשי פטרוזיליה ומבלי לחשוב יותר מדי, לקחתי

יותם, בדיוק בגיל בו מתחילים לאכול אוכל מוצק (למעט האמת, הוא כבר מקבל טעימות מגיל 4 חודשים). לאחרונה, קניתי שקית של ערמונים על מנת לנסות

כשאני ואשתי היינו חברים, גרנו בדירת סטודנטים מזערית בנו”ש בחיפה ואחד המרקים שכיכב אצלינו המון בחורפים היה מרק תירס. הייתי שמח לכתוב שזה היה מרק

מרק גזר וג’ינג’ר הוא אחד המרקים האהובים עלינו בחורף: מחמם, מתקתק, עיקצוצים חריפים של ג’ינג’ר, זכרונות של שומשום. כל מה שהופך יום חורפי ליום חורפי

השבוע, בזמן הקניות השבועיות עם הילדה, היא בחרה לה חטיף משלה ואני בחרתי לעצמי חטיף באונטי. למעט האמת, קניתי חמישיה של מיני-באונטי (חטיף קוקוס מצופה

. שלא כמו הרבה מתכונים, שבהם הרבה אנשים משנים רכיב אחד ולוקחים בעלות על המתכנון, הבעלות של המתכון הזה שייכת צחי בוקששתר, ולא משנה כמה

כשמגיעה העונה החמה, עם החמסינים והשרבים, המטבח הביתי עובר מהפך ואיתו מגיע גם תפריט הקיץ. את מקומם של המרקים החמים והפשטדות החורפיות, מחליפות פסטות עם

מרק טרטור בבולגרית, צזיקי ביוונית, ג’יגיק בתורכית או עוד שמות שונים לאותה המנה המרעננת על בסיס יוגורט ומלפפונים. את המנה הזאת, שנים לא העזתי לאכול.