מאז הריצה הקודמת שלי, לפני קצת יותר מחודש, הספקתי לרוץ עוד מספר לא מבוטל של ק"מ. ריצות של שמונה עד עשר ק"מ נהיו כבר עניין שבשיגרה ואפילו הספקתי להתחדש בשעון חדש שחוץ מלהראות את השעה, הוא גם יודע להגיד לי איזה יופי אני רץ. אז במירוץ הראשון שלי, שגם היה הפעם הראשונה שרצתי עשרה ק"מ, הגעתי לתוצאה המכובדת של 1:11:24.
אתמול, השתתפתי במירוץ הכי לא מאורגן שאי פעם השתתפתי בו (נו טוב, זה המרוץ השני שלי). בשעה שמונה וארבעים בבוקר, שריקת הזינוק. על קו הזינוק עשרות רצים ממתינים לזינוק, וסרט כחול חוסם את הכביש. עם שריקת הזינוק, במקום לקרוע את הסרט ולתת לרצים להתחיל לרוץ, הסרט הורם מעל ראשי הרצים, כאשר כל מי שעובר תחתיו, מרים את הסרט ומוסר אותו לרצים שמאחור… עברנו את זה והתחלנו לרוץ.
שבועיים קודם למרוץ
בשיחה עם עמית לעבודה, שרץ גם את מרוץ לילה לבן, עלה נושא מרוץ צהלה. שאלתי אותו עם הוא מתכנן לרוץ גם את צהלה, אז הוא אמר שלא בטוח ושרק שאני אדע, חלק מהמסלול זה עליות עם חול. באותו הזמן, הפרט הקטן הזה, נכנס מאוזן ימין ויצא מאוזן שמאל.
יום המרוץ, שעה 08:40
אז כמו שאמרתי, אני ודורון מתחילים לרוץ עם עוד זוג מהישוב. לאחר מספר ק"מ יוצאים משכונת צהלה ומתחילים לרוץ בשדות. עם הזמן, טור הרצים הולך ומתארך ומתחיל להיפתח פער בין הרצים. לאחר 5.3 ק"מ מגיע הרגע הקריטי. צומת קטנה: פניה שמאלה – מסלול של 10 ק"מ; ישר – מסלול 15 ק"מ שכבר הסתיים (ואין בו נקודות חלוקת מים). סרט הסימון שהיה צריך לחסום את המעבר, הוסר על ידי רוכבי אופנים שטיילו לאורך הירקון (יש חיים בשולים?.. חכו לכו..); המכוון, שהיה צריך לעמוד בצומת ולכוון את הרצים, עמד עשרים מטר מצד, בנקודת המים. שילוט ראוי – לא היה. למזלי הרב, דורון שרץ איתי (בפעם השניה שלו את המסלול הזה…) כיוון אותי למקום הנכון. לצערה של ל', היא המשיכה למסלול של ה-15 ק"מ. נקודות מים כבר לא היו שם…
המסלול של העשרה ק"מ ממשיך, השמש קופחת והטמפרטורות עולות והנה מגיעות להן העליות הארוכות והחוליות. מורידים את הראש ומתחילים את העליה. קשה. קשה. ושוב קשה, אבל אפשרי. הקצב יורד, הרגלים מתחפרות בחול, אבל העליות מסתיימות להן. נשאר עוד ק"מ לריצה. דורון חוזר אחורה כדי סיים את המרוץ עם ל', אך בשלב זה, הוא עדין לא יודע שאת העליות הוא ירוץ שלוש פעמים במהלך היום הזה, אך ללא ל'.
אני ממשיך בישורת האחרונה (טוב, לא ממש ישורת, אלא עליה קלילה) ואז בחצי ק"מ האחרון מגביר מהירות. מחייך יפה לצלם:
וממשיך לרוץ, מהר עד כמה שהגוף נותן כדי לסיים אחרי שעה וארבעים ושמונה שניות. שיפור של עשר דקות ושלושים ושש שניות. (לפי המדידה שלי, יצא לי שעה וארבעים ושבע שניות, אבל נא נריב על שניה).
להתראות במרוץ הבא.
טל.
