ציזיקי : המטבל היווני שכל כך התגעגעתי אליו

מתכון של ציזיקי הוא בדיוק כמו עם מתכון לסחוג – יש אינספור גרסאות, וכל משפחה תישבע שהמתכון שלה הוא האמיתי. זה נכון גם למרק עוף, קניידלעך, חריימה ועוד אינספור מאכלים ביתיים שמחממים את הלב.

השבוע קפצנו ל־3 ימים בקפריסין, ושם, כמעט בכל מסעדה, חיכה לנו ציזיקי סמיך, מרענן וטעים בטירוף. המטבל הזה ליווה כל ארוחה, והפך במהרה לאחד הטעמים הבולטים של החופשה. ביום שנחתנו בארץ, ולא ממש היה לי כוח לבשל – ידעתי בדיוק מה אני הולך להכין לארוחת ערב: ציזיקי ביתי, פשוט וטעים.

רוצים להכין גם? תראו כמה שזה קל.

עם איזה יוגורט מכינים ציזיקי?

כדי להכין ציזיקי עשיר, סמיך וטעים באמת, כדאי להשתמש ביוגורט יווני עם לפחות 10% שומן. הוא נותן למטבל מרקם קרמי, טעם מלא ומרענן, בדיוק כמו שאכלנו בקפריסין.

לא מצאתם יוגורט כזה? אל דאגה. אפשר להשתמש גם ביוגורט רגיל עם פחות שומן – פשוט מסננים אותו דרך חיתול בד או מגבת דקה במשך כמה שעות. כך נפטרים מהנוזלים העודפים, והיוגורט הופך לסמיך ומרוכז, ממש כמו היוגורט היווני המקורי.

איך להכין צזיקי לא מימי? הטיפול הנכון במלפפונים

הטיפול הנכון במלפפונים הוא המפתח לציזיקי מושלם. הנה כמה טיפים חשובים:

גרדו את המלפפונים בפומפייה עדינה, הניחו על מגבת בד או נייר סופג, וסחטו היטב את כל הנוזלים. שלב חשוב שיבטיח שהציזיקי שלכם יישאר סמיך ולא יהפוך לדליל ומימי.

השתמשו במלפפונים טריים ופריכים. מלפפונים ישנים או כאלה שעמדו במקרר כמה ימים יהיו מימיים ועלולים להיות גם מרירים.

אם המלפפונים גדולים ובעלי גרעינים, חצו אותם לאורכם ורוקנו את הליבה בעזרת כפית. זה יעזור לקבל מרקם חלק יותר ופחות נוזלים.

איך מגישים ציזיקי?

אני בחרתי בדרך הכי פשוטה וטעימה: לקחתי פיתה, חציתי אותה לשניים (כמו לפיתה כיס), הברשתי בשמן זית, חתכתי כל חצי ל־4 חלקים והנחתי על הגריל לכ־3–4 דקות. התוצאה? פיתה קלויה, פריכה וזהובה – בול ל”נגב” איתה את הציזיקי.

אפשר גם לקלות את הפיתות בתנור שחומם מראש ל־200 מעלות, עד שהן פריכות וזהובות.

זהו, אמרתי לכם שזה פשוט 🙂
אם גם אתם מכינים את הציזיקי הזה בבית, ספרו לי איך יצא לכם בתגובות או תייגו אותי באינסטגרם – תמיד כיף לראות איך כל אחד נותן למתכון טאצ’ אישי משלו.
ואם אהבתם את המתכון, אל תשכחו לשתף אותו עם חברים שאוהבים אוכל ים תיכוני מרענן!

מה עושים בלרנקה?

היינו בלרנקה בתחילת אפריל שזאת עדין לא עונת התיירות. בעיר לרנקה לא ראינו יותר מידי מה אפשר לעשות ולכן שכרנו רכב ויצאנו לטייל בכפרים שמסביבי:

לפקארה

אחד המקומות שהכי נהנינו בהם בטיול היה הכפר לפקארה. זה כפר קטן בהרי קפריסין, מלא אופי ונשמה. הסמטאות צרות ומרוצפות אבן, הבתים בנויים בסגנון ישן עם תריסים צבעוניים ומרפסות קטנות, ובכניסות לבתים אפשר לראות נשים מבוגרות שיושבות ורוקמות תחרה – מסורת מקומית שעדיין ממש חיה שם.

אבל מה שבאמת תפס אותי היה השילוב בין המקומות המטופחים לבין הצדדים הפחות מתוכננים של הכפר – בתים נטושים עם חצרות פראיות, עצי תאנה ושיחים פורחים שצומחים כאילו בלי שליטה. בכל פינה כמעט הייתה איזו גינה ירוקה, צמח מטפס או עציץ מלא חיים.

עצרנו לקפה באחת החצרות – מקום קטן ופשוט, עם קפה קפריסאי חזק ובקלאווה מתוקה. הכול הרגיש איטי, נינוח, בלי לחץ ובלי תוכניות. שוטטנו שם בלי מטרה, פשוט נהנינו מהאווירה. זה מסוג המקומות שאתה לא שוכח – לא בגלל אטרקציות גדולות, אלא בגלל התחושה הכללית של רוגע ושל יופי פשוט.

לואוואציניה

אחרי לפקארה הגענו לואוואציניה – כפר קטן ומקסים שמוקף כולו בטבע ירוק ובהרים שקטים. האווירה כאן אפילו יותר רגועה, עם תחושה של כפר שנשאר כמעט בלי שינוי כבר עשרות שנים. הרחובות קטנים ומפותלים, הבתים נמוכים עם גגות רעפים, וברובם יש מרפסות עמוסות עציצים, פרחים וצמחי תבלין.

קאטו דריס

הכפר קאטו דריס (Kato Drys) היה אחד המקומות שהכי הפתיעו אותנו בטיול. הוא נמצא לא רחוק מלפקארה, אבל האווירה בו קצת שונה – יותר שקטה, פחות תיירותית, ועם תחושה מאוד מקומית. זה כפר קטן ומאוד מטופח, עם סמטאות אבן יפות, בתים עתיקים ששוחזרו בטוב טעם, ותחושה כללית של מקום שחי את ההיסטוריה שלו אבל לא תקוע בה.

אחד המקומות שהכי נהנינו בהם היה מוזיאון הבתים הישנים – מוזיאון קטן ודי משפחתי שמציג איך נראו החיים בכפר לפני עשרות שנים. יש שם חדרים משוחזרים עם רהיטים, כלי עבודה, בגדים ישנים, כלי בישול וחקלאות – הכול מוצג בפשטות אבל עם המון תשומת לב לפרטים. התחושה היא ממש כאילו נכנסת לביקור בבית של סבא וסבתא, לא לתצוגה מוזיאלית רשמית.

הפתעה נוספת הייתה מוזיאון הדבורים והדבש – מקום מקסים שבו אפשר ללמוד על גידול דבורים בקפריסין, לראות כוורות ישנות, כלים מסורתיים ולהבין איך ייצרו דבש בעבר. הטעימות בסוף היו כמובן בונוס נהדר – דבש טהור, טעים ובעל טעמים מקומיים מובהקים.

טוכני

הכפר טוכני (Tochni) היה עוד פנינה שקטה במסלול שלנו – כפר קטן ומקסים שנמצא בין ההרים, עם נוף פתוח ותחושת רוגע מיידית ברגע שמגיעים. מה שמיוחד בטוכני זה איך שהוא מצליח לשלב בין ישן לחדש: מצד אחד בתים אבן מסורתיים, מרפסות עץ, וסמטאות צרות שמטפסות ונשפכות לאורך הגבעות; ומצד שני, הרבה מהבתים שופצו והוסבו לחדרי אירוח כפריים באווירה חמימה ונעימה.

הכפר בנוי בצורה מדורגת, כך שכמעט מכל פינה אפשר להשקיף על הנוף שמסביב – גבעות ירוקות, עצי זית, ושלווה אינסופית. הסתובבנו רגלית בין הבתים, גילינו פינות חמד קטנות, חצרות פורחות, וקירות מכוסים בגפנים. גם כאן, כמו בכפרים אחרים, הרגשנו שהקצב יורד ושיש משהו מאוד מרפא בפשטות של המקום.

אכלנו ארוחת צהריים בטברנה מקומית עם נוף מדהים, מנות קפריסאיות מסורתיות וחיוך רחב מהשירות. טוכני לא מתיימרת להיות מוקד תיירות – אבל אולי בגלל זה בדיוק הרגשנו בה הכי בבית. מקום לעצור בו, לשתות קפה לאט, ופשוט ליהנות מהשקט ומהיופי.

אם אהבתם את הציזיקי – זה גם הזמן לנסות להכין פאבה