לחמניות שום רכות כמו העננים שלא תוכלו להסתפק באחת והזדמנות אחרונה לזכות בשובר לסדנת בישול

כל מי שאפה לחמניות או לחמים לפחות פעם אחת יודע שיש איזה משהו קסום בתהליך שבו אנו משלבים ארבע חומרי גלם בסיסיים: קמח, מלח, מים ושמרים עם עוד כמה תוספות ומקבלים איזשהו עונג שגורם לנו לאבד את היכולת לשלוט בעצמנו ולהפסיק לאכול ולאכול ולאכול את המאפים. לחמניות שום זאת דוגמא מוהבקת לתהליך בו אנו מאבדים לחלוטין את השליטה העצמית שלנו.

אני לא מדבר על הלחמניות השמנוניות האלה שמחלקים ברשתות המזון המהיר; לחמניות דחוסות ושמנוניות שאתה כבר רואה בדמיונך את הילדים מנגבים את שאריות השמן על החולצה. הלחמניות האלה, לעומת זאת, רכות ועדינות. אווריריות ממש כמו העננים. רכות רכות רכות. אבל לרגע אחד אל תתנו לחזותן התמימה לגרום לכם להצטער על הרגע שהן יצאו מהתנור. כי למרות המראה העדין והרך שלהן, לחמניות שום רכות כאלה, הן השטן בהתגלמותו. ממש כמו מנת סם ראשונה שמקבלים בחינם, אין דבר כזה רק לחמניה אחת.

עדין יש לכם אפשרות לזכות בסדנת בישול. כל הפרטים פה!

הרי לא תגישו אותן סתם כך, אתם בטח תקחו איזו תערובת תבלינים יחד עם שמן זית כדי שתוכלו לטבול, כנאמר "שתיים שתיים תטבילון".

ם אתם רוצים להיות ממש, אבל ממש מרושעים, אבל לא מרושעים כמו גרגאמל, שהוא מרושע צעצוע. אני מדבר על רמת רשעות בליגה אחרת לגמרי. בליגה של אלו שאוכלים את הביס האחרון של החטיף בלי לכבד, האלו שנשאר להם ביס אחרון בצלחת וכשהילד מבקש לטעום, עושים עצמם כאילו לא שמעו ואכלו בלי לתת לילד לטעום. כאלו שקונים קרמבו מוקה כי אף אחד בבית חוץ מהם לא אוהב את הטעם. כאלו שגומרים את השקית M&Ms אבל משאירים את השקית בקופסת ממתקים כדי לפתח ציפיות אצל מי שרוצה חופן סוכריות. על כזאת רשעות אני מדבר.

אז דבר ראשון, ניקח קונפי שום ובתוך כל לחמניה נניח שן אחד של קונפי שום.

שנית, אם כבר הלכתם על הקטע של הרשעים (כמו גרו, מהמניונים), קחו גוש של בייבי קממברט ובעזרת סכין הסירו את החלק העליון של הגוש. סדרו סביב הגוש את גושי הבצק לפני האפיה (לא לשכוח להשאיר להם מקום לתפוח) ותנו לבצק לתפוח עד כמעט הכפלת הנפח. לפני האפיה, מירחו בשמן זית (אם יש לכם את השמן של הקונפי שום, אין טוב ממנו).

נאפה את הלחמניות כ-15 דקות ונגיש מיד לשולחן או נזעיק עזרה מחברים שיבואו להציל אותנו מעצמנו