קטגוריה: מנה עיקרית

אני לא מבין אתכם. זה כבר הפוסט השלישי (יהיה רק עוד אחד… השנה…) שאני כותב על היום הולדת שלי. אחרי הפאי ליים ומרנג שהכנתי למשפחה,

יש מאכלים שנוצרים מהצורך לנצל ירקות ששוכבים להם במקרר חסרי מעש. בשבוע שעבר קניתי בשוק דלעת יפה, אך לא יצא לי להכין את התבשיל שעבורו

ילדים לא מפסיקים להפתיע. אי אפשר לצפות מה הם יאכלו ומה ישאר על הצלחת. לפעמים הדברים השגרתיים ביותר ישארו על הצלחת ודווקא את מה שהכנתם

את אריאלה, פגשתי באחד הפורומים שאני משתתף בהם ולאחר הכרות קצרה (מעולם לא ניפגשנו…) התחלתי לקרוא באדיקות את הבלוג שלה “בישול בקצב הסלסה“. למרות כל

כשגרים הרחק מהסיוויליזציה וכל קניה מעבר לעיתון / חלב / קוטג’ מצריכה נסיעה מחוץ לישוב, המזווה והגינה מפצים על החוסר. בגינה תמיד יש שפע של

אני לא נגד שימורים! אני מעדיף חומרי גלם טריים, אבל לפעמים ובעיקר שלא בעונה, השימורים יכולים להיות פיתרון מצויין. יחד עם הפטריות המשומרות – גם

אחד הייתרונות של לבשל רק לעצמי, היא העובדה שלא צריכים להתחשב באף אחד. אפשר לבשל עם המון שום, המון כוסברה (מי שאומר איכס שיצא לי

“ויאמר לה בועז לעת האוכל, גושי הלום ואכלת מן-הלחם, וטבלת פיתך, בחומץ; ותשב, מצד הקוצרים, ויצבוט-לה קלי, ותאכל ותשבע ותותר.” (רות, פרק ב’ פסוק 14).

אחת המנות, שמככבות כמעט בכל מטבח שמאכיל גם ילדים היא קציצות בשר ברוטב עגבניות. לפני החג השני של פסח, קניתי בשר לחג וקניתי גם קצת

פאי עגבניות מטוגנות על בסיס קלתית של גזר וקישוא.