
מתכוננים לקורונה – אוכל מהמזווה
אני לא בפניקה. במלחמת המפרץ הראשונה הייתי בכיתה י”ב ותחילת המלחמה אופיינה בפניקה נוראית בגלל האיום הכימי מעירק. באותה התקופה גרנו בקומה הראשונה בבית בין

אני לא בפניקה. במלחמת המפרץ הראשונה הייתי בכיתה י”ב ותחילת המלחמה אופיינה בפניקה נוראית בגלל האיום הכימי מעירק. באותה התקופה גרנו בקומה הראשונה בבית בין

טל סורסקי נזכר בגרסה התעשייתית של המק & צ’יז שקיבל בילדותו מארה”ב וכעת מכין לילדיו את הדבר האמיתי.

עוגה אוסטרית קלאסית המשלבת בצק פריך מועשר באגוזי לוז ושכבת ריבת פטל ועוד שכבת שתי וערב של בצק פריך.

450 מעלות צלזיוס. דברים נפלאים קורים בטמפרטורה הזאת ולרוב בני התמותה נותר רק להצטער שהתנור הביתי לא מגיע לכאלה טמפרטורות. אבל לא באנו היום כדי

יש מילה אחת בשפה העברית, שהשימוש בה יכול להוציא אותי מדעתי. אם קראתם את הכותרת של הפוסט, המילה הזאת היא המילה האחרונה של הכותרת. מאיזו
תיכנון ארוחות מרובות משתתפים זאת אומנות שמתפתחת עם השנים. אצלנו במשפחה יש מנהג עתיק יומין שבכל שנה בחג החנוכה מתכנסים כל הדודים והבני הדודים לארוחה

לפני שלוש שנים, ברגע של יאוש על כך שבחיים לא הייתי במימונה, החלטתי לעשות מעשה ולארגן את המימונה האשכנזית הראשונה. באופן ספונטי לחלוטין אספתי את
אחד הדברים הראשונים שעולה לאנשים בראש כשהם חושבים על נקנקיות, ובצדק רב, זה שאריות בשר, חומרים כימיקלים, שאריות של נוצות וכל שאר השאריות שנשארו לאחר
לפני חודשיים הגיעה אליי ואל יובל (יחד עם שאר חברי שמנמנ.ים) הזמנה להצטרף לפרוייקט מיוחד שמתקיים במסעדת קורדוברו, בו בלוגרים מגיעים למסעדה, אך במקום לאכול
והפעם פוסט, בלי אף איזכור של חברת שטראוס וסידרת סלטי הפלפלים הקלויים שלהם (ולמען ההגינות גם טעימים). לפני שבועיים בערך, קיבלתי איום מרומז, מנעה ליבני