
סורבה פיטנגו (בלי מכשירים ומכונות גלידה)
שנות השמונים המוקדמות. כפר ביאליק. ילד בן 6 או 7 חוזר הביתה מבית הספר אחרי יום לימודים, רכוב על אופניו ברחוב החקלאים. בדיוק באמצע הרחוב

שנות השמונים המוקדמות. כפר ביאליק. ילד בן 6 או 7 חוזר הביתה מבית הספר אחרי יום לימודים, רכוב על אופניו ברחוב החקלאים. בדיוק באמצע הרחוב

העומס המטורף בעבודה נותן את אותותיו גם בבלוג וכבר למעלה חודש לא יצא לי לשבת ולכתוב. פה ושם ישנן הבלחות של חלקיקי שניות, שמאפשרות לכתוב

תפוחי אדמה אוגרים בתוכם כל כך הרבה זיכרונות: זכרונות של המדורה בבית הספר עם תפוחי אדמה שרופים; זכרונות של סלט תפוחי האדמה שאוכלים על המרפסת

J’accuse! פיית העוגיות. כן, זאת עם האתר המהמם, שעושה מקרונים בצורת החזירונים של Angry Birds, שכל עוגה שלה נראית כאילו יצאה אחרי יום שלם של פינוקים וספא.

אחרי שתסיימו לקרוא את הפוסט הזה יקרה אחד מהשניים: או שתמחקו את עצמכם מרשימת התפוצה של הבלוג ומדף הפייסבוק שלו ותכחישו כל קשר עם הבלוג

יש דברים שאני פשוט לא מבין למה אנשים קונים במעדניות של הסופר – פלפלים קלויים זה אחד מהדברים האלה. כל כך קל להכין בבית פלפלים

קונפי שום משתדך לכל מאכל – החל מסנדוויצ’ים, דרך פסטות ועוד. קל מאוד להכנה ונשמר הרבה מאוד זמן.
טופו. לפני שאתם לוחצים על האיקס הקטן האדום, בפינה העליונה של הדפדפן, תנו לו צ’אנס. אני רואה שאתם המשכתם לקרוא, אז או שאתם צמחונים, או

השבוע, יצא לי לעבור בשוק בדרך הביתה, בלי שום תכנון מוקדם לתבשיל כלשהו. באחד הדוכנים ראיתי צרור של שורשי פטרוזיליה ומבלי לחשוב יותר מדי, לקחתי

יותם, בדיוק בגיל בו מתחילים לאכול אוכל מוצק (למעט האמת, הוא כבר מקבל טעימות מגיל 4 חודשים). לאחרונה, קניתי שקית של ערמונים על מנת לנסות