
בייגלה ירושלמי
אני מודה שהרבה מאכלים שאני מכין אני אוהב קצת לחקור את מקור המתכון וההיסטוריה שלו. הפעם הניסיונות לאתר מה מקור הבייגלה הזה ולמה דווקא ירושלמי

אני מודה שהרבה מאכלים שאני מכין אני אוהב קצת לחקור את מקור המתכון וההיסטוריה שלו. הפעם הניסיונות לאתר מה מקור הבייגלה הזה ולמה דווקא ירושלמי

אחד המוצרים שמככב אצלינו לא מעט אילו הפתיתים. צריכים ארוחת ערב מהירה – 9 דקות ויש פתיתים מוכנים. פעם בלי כלום, פעם עם תירס, פעם

האמת שזה נשמע כמו התחלה של בדיחה טובה, אבל זה רחוק מלהיות בדיחה. כבר כמה שנים שאין פסח בלי הפיצת מצות הזאת, עם הביצים והמוצרלה

כשאני ואשתי היינו חברים, גרנו בדירת סטודנטים מזערית בנו”ש בחיפה ואחד המרקים שכיכב אצלינו המון בחורפים היה מרק תירס. הייתי שמח לכתוב שזה היה מרק

את אריאלה, פגשתי באחד הפורומים שאני משתתף בהם ולאחר הכרות קצרה (מעולם לא ניפגשנו…) התחלתי לקרוא באדיקות את הבלוג שלה “בישול בקצב הסלסה“. למרות כל

אחת המנות, שמככבות כמעט בכל מטבח שמאכיל גם ילדים היא קציצות בשר ברוטב עגבניות. לפני החג השני של פסח, קניתי בשר לחג וקניתי גם קצת

איך אפשר לנצל יום בבית עם ילד חולה? פשוט נוסעים איתו לבית המרקחת הקרוב ובדרך עוצרים באיטליז הכי טוב בעמק יזראל וקונים בשר לרוטב בולונז.
השבוע, הבת הגדולה שלי הצטרפה אליי לעבודה בערב החג. בדרך חזרה הביתה, עצרתי באחת “החנויות המתמחות” על מנת לרכוש מעט חומרי גלם. “בואי”, אמרתי לביתי,

פיצה לא צריכה להיות גוש בצק דביק, עם רסק עגבניות וגוש גבינה דביק. אישית, אני אוהב כמה שפחות תוספות על הפיצה שלי. מעדיף אותה נטורל.