פיצה כמו באיטליה – הרבה אנשים מחפשים מתכון של פיצה איטלקית נפולינטית, כמו הפיצות שאכלו באיטליה: דקות, עם בצק רך במרכז וטיפונת פריך יותר בשוליים, שוליים טיפונת עבות עם מרכז שטוח ומעל כמות מספיקה של רוטב וגבינה טובה. לכבוד אותם
שבלולי פיצה קלים ומהירים להכנה שהילדים מתים עליהם וגומרים אותם בשניה.
עיצמו את העינים ודמיינו פיצה. גם את. למרות שאת בדיאטה. מותר לדמיין איך פיצה נראית. זה לא משמין. חלקכם וודאי דימיין פיצה דקיקה, אדומה משכבה דקיקה של עגבניות בשלות, עם שוליים חרוכים מטאבון עצים, עם גבינה מבעבעת ופרוסות דקות של
450 מעלות צלזיוס. דברים נפלאים קורים בטמפרטורה הזאת ולרוב בני התמותה נותר רק להצטער שהתנור הביתי לא מגיע לכאלה טמפרטורות. אבל לא באנו היום כדי לבכות, אלא דווקא לחגוג. חגיגה שמתאפשרת דבר ראשון בזכות כמה אנשים מדהימים וכמה מוצרים נפלאים.
בתקופה האחרונה יצא לי לבשל כמה ארוחות חגיגיות שכמט בכולן הכנתי סלט עם עגבניות צלויות, קישואים צרובים בשמן זית, ארגולה ואספרגוס והכל מוגש עם שמן בזיליקום (אחלה מנה. מתכון בקרוב). לרגל כל אותן ארוחות, נסעתי למושב היוגב (קצת פחות מחצי
האמת שזה נשמע כמו התחלה של בדיחה טובה, אבל זה רחוק מלהיות בדיחה. כבר כמה שנים שאין פסח בלי הפיצת מצות הזאת, עם הביצים והמוצרלה מלמעלה. אני חושב שלפני מספר שני אייל שני פרסם את המתכון הזה במוסף הארץ וההצלחה
פיצה לא צריכה להיות גוש בצק דביק, עם רסק עגבניות וגוש גבינה דביק. אישית, אני אוהב כמה שפחות תוספות על הפיצה שלי. מעדיף אותה נטורל. במקרה הטוב, פרוסת אנשובי טובה או מעט זית שחורים (להבדיל מבני דודם המושחרים, שזה פשוט