
קיש כרישה וקשקבל עם בטטות צלויות וברוקולי
טוב, אני מודה שהכותרת נשמעת עמוסה מדי, אבל תאמינו לי, שהייתי צריך לעבוד קשה מאוד על מנת לטעום את הקיש הזה לפני הפרסום שלו. ולמה

טוב, אני מודה שהכותרת נשמעת עמוסה מדי, אבל תאמינו לי, שהייתי צריך לעבוד קשה מאוד על מנת לטעום את הקיש הזה לפני הפרסום שלו. ולמה

שבלולי בצק פילוי במילוי תרד וגבינות

האמת שזה נשמע כמו התחלה של בדיחה טובה, אבל זה רחוק מלהיות בדיחה. כבר כמה שנים שאין פסח בלי הפיצת מצות הזאת, עם הביצים והמוצרלה

אי שם באמצע שמות השמונים, בתקופת שיא החנניות, טרם הגיל בו יוצאים לדיסקוטקים וכבר מותר לקנות בירה (למרות שאז, בירה היתה מרה ומגעילה אבל היה

אני כמעט בטוח, שאם אני אפתח לכם את המקרר, אני אמצא בתחתית מגירת הירקות, הרחק מאחור, כל מיני ירקות ששכחתם על קיומם, או שפשוט הדחקתם

יש מתכונים שברגע שרואים אותם, מתייגים אותם “להכין מתישהו” ואז הם נכנסים עמוק עמוק לאחת המגירות. לפעמים, מוסיפים אותם למועדפים ולפעמים סתם זוכרים שהם קיימים.

אני לא מבין אתכם. זה כבר הפוסט השלישי (יהיה רק עוד אחד… השנה…) שאני כותב על היום הולדת שלי. אחרי הפאי ליים ומרנג שהכנתי למשפחה,

השבוע אשתי והמשפחה שלי מאוד גאים בי! סוף סוף, אחרי אין ספור פוסטים, אחרי עיכובים בהכנת אוכל (הצילומים לוקחים זמן), אחרי אין ספור נסיונות (לא

אני לא נגד שימורים! אני מעדיף חומרי גלם טריים, אבל לפעמים ובעיקר שלא בעונה, השימורים יכולים להיות פיתרון מצויין. יחד עם הפטריות המשומרות – גם

מרק טרטור בבולגרית, צזיקי ביוונית, ג’יגיק בתורכית או עוד שמות שונים לאותה המנה המרעננת על בסיס יוגורט ומלפפונים. את המנה הזאת, שנים לא העזתי לאכול.