השבוע כמעט וגרמתי למלחמת עולם. העלתי סטורי לאינסטגרם שלי עם מנת יפררי וציינתי (בטעות) שזה מאכל אורפלי שסבתא שלי הכינה. האוכל האורפלי שסבתא שלי מכינה הוא הכי טעים בעולם ואחד המאכלים שאני הכי אוהב זה יפררי. בתור ילד כשסבתא שלי
פעם לכל הדגים הלבנים אצלינו בבית קראו מוסר ים. הילדים ידעו שמוסר ים זה דג טעים, הוא לבן ובשרני ומספיק שהייתי מספר להם שיש מוסר ים הם היו טורפים אותו. גם כשהייתי מכין פילה דניס עם ירקות צלויים בתנור זה
מאז ומעולם אני אוהב במיה. בעיקר במיה ברוטב עגבניות. גם לבת שלי, היתה תקופה כזאת, בין גיל שנה וחצי לשלוש… זה עבר לה, אבל אני בטוח שיום אחד היא תחזור לזה. למעשה, במיה זה משהו תורשתי אצלנו. אם באמצע ינואר,
עונת המלפפונים החלה, ואיתה שגרת השוק כל יום שישי. להבדיל מבני דודם מהסופר, למלפפונים שקונים בשוק יש טעם. ולא טעם קלקרי, אלא טעם של מלפפון שלא מרח קרם הגנה והשתזף בשמש, שהיא דאגה לטעם האמיתי, של מלפפון. יש המון דברים
במה שנראה כמו חיים אחרים, לפני נצח ונצחים, בילינו חופשה משפחתית בויאטנם ושם לראשונה אכלתי פנקייק ויאטנמי על מרפסת של מסעדה קטנה בעיר הוי-אן ויום למחרת אף הכנתי את המנה הזאת בסדנת בישול ויאטנמית שעברנו. הרבה מאוד זמן חיכיתי להכין
הזיכרון הראשון שלי עם ארטישוק, לא היה ארטישוק ממולא בשר. זה היה פשוט ארטישוק שבושל במים שאותו אכלתי אצל הדודים שלי בראשון לציון. אני הייתי אולי בן 7 או 8, מבלה את חופשת הפסח אצל סבא וסבתא שלי שלקחו אותי
אי אפשר להתעלם שהשגרה שכולנו כבר לא תחזור למה שהיתה. לפחות לא בתקופה הקרובה. אנשים רבים איבדו את מקום עבודתם, עסקים קורסים אחד אחרי השני ורובנו מתרכזים עכשיו בעיקר במשפחות הגרעיניות שלהם ובקרובים שבהסגר. (תדאגו שהילדים יתקשרו אל סבא וסבתא.
אין כמו עוף צלוי עם שומר ליום חורפי. ארוחת צהרים מושלמת לילדים שחוזרים מבית הספר בלי יותר מידי התעסקות. אם אתם מחפשים לגוון את העוף בתנור – זאת המנה שלכם.
יש איזה קסם שקורה לירקות שורש שנשלחים לכמה שעות לתנור בתוך סיר ברזל לוהט. משהו בשידוך הזה של הירקות המגיעים מהאדמה, האש הצורבת בברזל, הניחוחות שעולים באויר בזמן צריבת הירקות והמים והיין המבעבעים להם הופכים סתם ערימת ירקות למנה של
בואו ללמוד איך להכין סלט אטריות אורז ויאטנמי, נטול גלוטן עם פרגיות ששהו במרינדה. סלט מהיר להכנה ומאוד טעים.