בוחרים לבשל יחדיו

שבוע שעבר, ביום שלישי, העשירי לפברואר, התקיים יום הבחירות בישראל. הזדמנות נפלאה לקיים את חובתי כאזרח ולהצביע לכנסת ובאותה הזדמנות, להזמין זוג חברים טובים וטפם, שהמון המון זמן לא התראינו וביחד עם יובל, פשוט לבשל ארוחה טובה. הכיוון הכללי של הארוחה הוחלט ביום ראשון, וביום שני, לאחר הסיבוב בשוק, נסגר התפריט באופן סופי. לא היו מגבלות מיוחדות לתפריט, אולם ארבעה זעטוטים רעבים, הם שהכתיבו את קצב הבישולים ואת זמן הישיבה לשולחן.

מרק מינסטרונה

את הארוחה, פתחנו במרק מינסטרונה. מרק עשיר בטעמים, גס בחיתוך הירקות ובאופן כללי, זה מרק שיכול לשמש גם כארוחה שלמה בתוספת לחם טרי וחמים אך גם כמנת פתיחה לארוחה. על מנת לקצר תהליכים, יובל השרה ערב קודם כוס של שעועית לבנה ענקית וביום הבישול, הוא אף בישלה חלקית בבית, על מנת שנוכל רק להוסיפה למרק בלי צורך לחכות עד שהשעועית תהיה מוכנה.את המרק התחלנו בטיגון של בצל חתוך גס (לא גס מידי, אבל לא קצוץ דק) במעט שמן זית.

בזמן שהבצל מתאדה לו, ניקח פרוסה יפה ועבה (מאתיים גרם) של חזה אווז מעושן, ונפריד את השומן מהבשר. את הבשר, נחתוך לקוביות בגודל של ס"מ על ס"מ על ס"מ. בנוסף, ניקח מאה וחמישים גרם של שפונדרה (עם העצם) ונחתוך גם לקוביות.

כאשר הבצל מזהיב, נוסיף לסיר ראש סלרי גדול חתוך לקוביות, שלושה גזרים גם חתוכים לקוביות גדולות ואת עלי הסלרי שהורדנו מראש הסלרי, אחרי ששטפנו היטב את כל שאריות החול וקצצנו דק.

לאחר מספר דקות של טיגון הירקות, נוסיף גם חופן גדול של שעועית ירוקה, כתומת עוקצים וחתוכה לחתיכות באורך ס"מ וחצי (בלי סרגל בבקשה) ונערבב היטב. נוסיף גם שקית קטנה של פטריות מיובשות, שהושרו מספר דקות במים עד לריכוכן.

בינתיים, במחבת קטנה, נטגן את השומן של חזה האווז. כאשר השומן מתחיל להגיר את נזליו, נוסיף גם את קוביות הבשר ונטגן מספר דקות עד להשחמה קלה של קוביות הבשר ואז נוסיף את שומן האווז וקוביות חזה האווז והשפונדה לסיר.

למרק נוסיף כשלושה ליטרים של ציר עוף וקופסה קטנה של רסק עגבניות. בנוסף, נשטוף היטב כוס גריסי פנינה ונוסיף למרק. נוסיף גם כוס שעועית לבנה גדולה אשר הושרתה לילה ובושלה עד להתרככותה. נבשל את המרק על להבה בינונית – נמוכה עד לריכוך הגריסים. במידה ומתקבל מרק סמיך מדי, ניתן להוסיף עוד מים. נתבל את המרק בפלפל שחור ומלח ונגיש.

פילה עוף ביין מתוק ודבש

בתוך החזה של כל תרנגולת, שוכן לו בביטחה נתח היודע בשמו – חזה עוף. בין חזה העוף, לבית החזה של התרנגולת, ישנו עוד נתח, הרבה יותר איכותי, אם כי יותר קטן בגודלו הנקרא פילה עוף. את המנה הזאת ניתן להכין גם מחזה עוף, אם כי, יתרונו הגדול של הפילה, הוא שגם אחרי ההתעללות שהוא עובר במחבת, הוא נשאר רך ועסיסי.

נתחיל את המנה בהסרת כל השאריות הלא רצויות (סחוס) מהפילה ובחיתוכו לרצועות (לארבעה מבוגרים וארבעה ילדים השתמשנו בק"ג ומאתיים גרם של בשר).

את רצועות הפילה, נכניס לקערה ונערבבם עם שתי כפות גדושות של קורנפלור (אשר יעזור לספיגת הרוטב לאחר הטיגון)

במחבת גדולה, נחמם מעט שמן ונטגן את העוף. את העוף נטגן במספר נגלות וכאשר העוף מתחיל להזהיב נהפכו ונטגנו מצידו השני. נעביר את העוף המטוגן לקערה עד שנטגן את כל הבשר. כאשר המחבת התרוקנה מהבשר, נוסיף כוס וחצי יין אדום מתוק (או כל יחס אחר בין יין אדום מתוק ויין מרסלה) יחד עם חמש כפות דבש. נוסיף גם פלפל שחור,מלח ובצל קטן קצוץ דק מאוד ונצמצם את הרוטב עד לקבלת סירופ דליל.

לאחר קבלת הסירופ הדליל, נחזיר את כל העוף חזרה למחבת, נערבב היטב עם הרוטב ונתקן תיבול לפי הצורך.

סלט פומלה – אבוקדו – שומר

הסלט הזה, הופיע בטור של  נירה רוסו במוסף שבעה ימים בידיעות אחרונות. הסלט הופיע בתוך קוביה קטנה, בשולי העיתון, כאילו בדרך אגב, אבל הפשטות שלו, אמרה שאסור לוותר עליו. סלט של עשר דקות עבודה וזהו, כשמתוך העשר דקות, משקיעים שבע דקות בקילוף פומלה והפרדת הפרי מהציפה.

בקערה מספיק גדולה, נפורר פומלה אחת בינונית – גדולה.

לקערה נוסיף אבוקדו אחד, לא רך מידי, אבל גם לא קשה, קלוף וחתוך לקוביות קטנות.

ניקח גם שנים או שלושה פקעות שומר, נסיר את הגלדים החיצוניים, נשטוף היטב ונקצוץ דק.

אם אתם חובבי כוסברה – זה הזמן להוסיף מעט (או הרבה) כוסברה ולתבל במעט שמן זית, מיץ לימון, פלפל שחור ומלח.

היפה בסלט הזה, שכל מרכיב חתוך בצורה שונה ובעל מרקם שונה. הסלט קליל מאוד בטעמיו ויכול להשתלב טוב, עם היציקות חמין של שבת בצהרים.

סלט אגסים צלויים וגבינת רוקפור

עוד סלט מעולה שליווה את הארוחה הנפלאה עוד יותר. השילוב בין הרוקפור לבין האגסים הוא אחד מהמוצלים (אולי בעתיד אני אכין את הפאי רוקפור ואגסים) ויחד עם הנבטוטים והרוקט מתקבל סלט רענן ומצויין.

לתוך קערה גדולה, נחתוך גס צרור יפה של רוקט יחד עם שתי חבילות של נבטוטים בטעמים האהובים עליכם. מעל, נגרד על פומפיה גסה גבינת רוקפור (אני אשאיר את הכמויות לכם, רק קחו בחשבון שטעמה של גבינת הרוקפור עז ושתלטן, אז לא יותר מדי בבקשה).

במחבת, נמיס שתי כפות חמאה  ומעט שמן ונטגן חמישה אגסים, קלופים, מגולענים, ופרוסים לפלחים (תפקיד השמן הוא להוריד את טמפרטורת השריפה של החמאה).

כאשר האגסים מתחילים להתרכך מעט, נוסיף מעט דבש (כף או שתיים) ומעט בלזמי איכותי.

ניתן לרוטב להצטמצם מעט, נתבל בפלפל שחור ומלח ונוסיף את האגסים עם הרוטב לסלט, נערבב ונגיש.

אם אתם ממש רוצים להשקיע – הוסיפו חופן של אגוזי מלך שבורים גס.

תותים בזביונה ופירות יבשים

טוב, אם שרדתם את הארוחה עד כאן, ועדין לא נפלתם מהיין הגיע הזמן לקינוח. מראש החלטנו על קינוח "קליל", שנוכל להכין על המקום בלי צורך ביותר מדי הכנות מראש. ממש "במקרה" קניתי בשוק סלסלה ענקית של תותים וממש "במקרה" יובל הביא איתו בקבוק מרסלה.ההכנות היחידות שהכננו לפני תחילת הארוחה היו לשטוף את התותים היטב מכל שאריות החול ולחתוך אותם לחתיכות יחסית גדולות.

את התותים, החתוכים, מומלץ בחום לשמור במסננת על מנת שלא ישהו במיץ של עצמם.

עם סיום הארוחה, נכין את הזביונה. המתכון לקוח מהספר "מנות אחרונות" של הקורדון בלו.

נפריד ארבע ביצים ואת החלבונים נשמור להזדמנות אחרת (מי פה אמר פבלובה?). מעל בן מארי (קערה היושבת בתור סיר עם מעט מים ללא מגע בין הקערה למים) ניטרוף בעזרת מטרפה את ארבעת החלמונים יחד עם ארבעים גרם סוכר. אם אתם לא רוצים חביתת חלמונים, אל תפסיקו לטרוף את התערובת.

לאחר מספר דקות של הקצפה, התערובת תקבל גוון בהיר יותר ותתחיל לקבל נפח. כשזה קורה, נזלף באיטיות מאה מל"ל של יין מרסלה, ונמשיך בהקצפת התערובת. כאשר תוסיפו את היין, נפח התערובת מעט ירד, אולם לאחר מספר דקות של הקצפה, תקבלו זביונה טעים ואיכותי. במידה ואין לכם מרסלה, העדיפות השניה, תהיה איזה שהוא יין קינוח מתוק אחר או מוסקט (רק תעשו לעצמכם טובה, ואל תשתמשו ביין לקידוש).

את הקצפת הרוטב, נפסיק כאשר מתחילים להיווצר שובלים ברוטב וכאשר תרימו את המטרפה, ישארו סימנים יפים של הרוטב והרוטב לא יצנח.

עכשיו, נעביר את הכלי עם הרוטב לקערה גדולה עם מים קרים (עדיפים מי קרח) ונערבב היטב את הרוטב, על מנת לעצור את בישולו.

את התותים שחתכנו מוקדם יותר, נסדר בקערות הגשה יפות, וניצק את הרוטב מעל התותים.

השלב האחרון לפני הגשת המנה, הוא שלב ההתפרעות ועל מנת שיצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד לא יתדפק על דלתות ביתי, אספר שרק המבוגרים אכלו את הקינוח הזה ובכלל שהאוכל היה כל כך טעים, הילדים ישנו מעולה בצהרים.

אז בשביל השלב האחרון – נכין מבעוד מועד תערובת של פירות יבשים קצוצים. הפעם יובל הכין תערובת שכללה מאה גרם מכל אחד מהפירות הבאים: אננס מיובש, משמש יבש, חמוציות וצימוקים שחורים. את תערובת הפירות יש להשרות בליקר הפירות האהוב עליכם (או קוקטייל של כמה סוגי ליקר). כמות הליקר צריכה לכסות את הפירות. ניקח את הפירות (ללא הנוזלים) ונניח על המנות.

אפילוג

לאחר שנפלנו שדודים על הספות (אחרי שהספקנו לפתוח את החגורה) לקח קצת זמן להתאושש מהארוחה. מה שנותר רק לקוות ושהארוחה הבאה, תתקיים לפני הבחירות הבאות…

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות ליובל על דוגמנות הידיים ועל חלקו בצילומים של פוסט זה.