מרק גזר וג'ינג'ר הוא אחד המרקים האהובים עלינו בחורף: מחמם, מתקתק, עיקצוצים חריפים של ג'ינג'ר, זכרונות של שומשום. כל מה שהופך יום חורפי ליום חורפי משמח. אתמול בערב, נתקלתי בשורש ג'ינג'ר שחיכה בסבלנות לתורו ומיד נזכרתי במרק גזר וג'ינג'ר שהכנתי לפני
השבוע, בזמן הקניות השבועיות עם הילדה, היא בחרה לה חטיף משלה ואני בחרתי לעצמי חטיף באונטי. למעט האמת, קניתי חמישיה של מיני-באונטי (חטיף קוקוס מצופה שוקולד למי שלא מכיר). חמשת החטיפים לא החזיקו מעמד יותר מדי זמן ולמרות שאולי פעם
כשמגיעה העונה החמה, עם החמסינים והשרבים, המטבח הביתי עובר מהפך ואיתו מגיע גם תפריט הקיץ. את מקומם של המרקים החמים והפשטדות החורפיות, מחליפות פסטות עם רטבים קלילים, כמעט כל ערב, אוכלים סלט ירקות המורכב ממלפונים, עגבניות ובצל חתוכים גס; לפעמים
מרק טרטור בבולגרית, צזיקי ביוונית, ג'יגיק בתורכית או עוד שמות שונים לאותה המנה המרעננת על בסיס יוגורט ומלפפונים. את המנה הזאת, שנים לא העזתי לאכול. הפעם הראשונה שאכלתי יוגורט היתה בטיסה לכנס באמסטרדם, יותר טיסת צ'ופר מאשר טיסת עבודה, אבל
עוגת קרם אגוזי לוז כשרה לפסח ולשאר ימות השנה. עוגה מרשימה מאוד ביופיה ובטעמה.
מספר שלבי הכנה, אך העוגה אינה מסובכת, קלה להכנה ותמיד גורפת מחמאות.
כמו כל בולגריה טובה, גם סבתא של אשתי מכינה בבית מרציפן. כדי לא להסתבך עם שאר הבולגרים במשפחה (הבולגריות למען האמת) אני אחזור רגע אחד לקורס הפסיכומטרי ואחדד שוב את המשפט הראשון: יש בולגרים טובים שאינם מכינים מרציפן בבית או
שבוע שעבר, ביום שלישי, העשירי לפברואר, התקיים יום הבחירות בישראל. הזדמנות נפלאה לקיים את חובתי כאזרח ולהצביע לכנסת ובאותה הזדמנות, להזמין זוג חברים טובים וטפם, שהמון המון זמן לא התראינו וביחד עם יובל, פשוט לבשל ארוחה טובה. הכיוון הכללי של
אל המרק הזה התוודעתי לראשונה בזמן שעבדתי באחת מחברות היי-טק ברמת החי"ל, באחת המסעדות שהיינו נוהגים לסעוד בה את ארוחת הצהרים. המרק היה אחת מהאפשרויות למנה ראשונה, כחלק "ממרק היום" ומעולם לא התלוננתי, שכמעט כל יום, זה היה מרק היום.
דווקא בשבוע שאשתי בחו"ל, הדודה מאמסטרדם הגיעה לביקור. פעם ראשונה אצלינו בבית (מאז שעברנו דירה), אז חייבים להכין ארוחה כמו שצריך, מה עוד, שהבת דודה (שהפעם לא הגיעה) היא שפית. אני מאוד אוהב ארוחות כאלו. מרגע ההזמנה ועד לארוחה עצמה,
