ריבת ורדים מושלמת וטעימה שלא תרצו להפסיק לאכול. בואו תראו.

לפני מספר שנים, כשההורים שלי נסעו לביקור בחו"ל פשטתי על שיחי הורדים שלהם וקטפתי כמה ורדים גדולים ורייחנים להפליא. גם ככה, עד שהם חזרו לארץ, כבר לא נשאר זכר לקטיף האסור שלי. מהוורדים הכנתי ריבת ורדים על פי מתכון שמצאתי. הריבה יצאה מעולה. אפילו נתתי ממנה לחבר שעד היום לא החזיר לי את הכלי Tupperware שבו נתתי לו את הריבה. הריבה יצאה כל כך מוצלחת, כל כך רייחנית ועשירה בטעמים, עד ששכחתי לרשום את המתכון והמתכון אבד לנצח.
בשנה שעברה, ניסיתי לשחזר את המתכון על פי כמה מתכונים שמצאתי ברשת, וקצת אילתור משלי והתקבל גוש סוכר רייחני אבל בלי שום קשר לריבה.
עד ששבוע שעבר, יובל, מפשוט מבשל פשוט הכין ריבת ורדים והזכיר לי נשכחות (גם את הריבה וגם את הכלי של הריבה) ומייד, אצתי רצתי לגינה של חברה טובה (אז מה אם היא בת 96) ושדדתי ממנה ורדים אדומים ורייחנים (אז מה אם היא גם שלחה לאשתי זר ורדים בנוסף למה שאני קטפתי…).

ריבת ורדים

כמו בכל ריבה, איכותם של חומרי הגלם קריטיים להצלחת הריבה. אם קניתם / קיבלתם זר וורדים שקונים בצדי הכבישים, זה יכול להיות מעולה. מעולה להכנת קומפוסט עבור שיחי הוורדים מהזן הריחני – כלאי התה. וורדים שמוכרים בחנויות הם לרב חסרי ריח. אני ממליץ בחום לצאת באישון לילה ולחפש שיחי ורדים ריחניים עבור הריבה הזאת. אחרת חבל על המאמץ. אתם לא צריכים ניצנים, אלא ורדים פתוחים בשיאם, ואפילו יום או יומיים אחרי השיא.

מאחר והורדים מאוד ריחניים, לא רק בני האדם נמשכים את הריח והצבע. את עלי הכותרת יש לתלוש בעדינות מהפרח ולהכניס לתוך קערה גדולה, או לתוך כיור (נקי מכלים ושאר ליכלוכים) ולשטוף היטב. כאשר אתם מפרידים את עלי הכותרת, תתדאגו שלא יכנס שום דבר אחר, כמו עלים, ליכלוכים, חיות וכו'.

מלאו את הכיור או את הקערה במים ושיטפו היטב.

לאחר השטיפה, הוציאו את עלי הכותרת וסיחטו בעדינות. את העלים הנקיים יש לשקול (אין מה לעשות. אם עוד אין לכם משקל – שווה שיהיה אחד בבית). על כל מאה גרם עלים, יש להוסיף ארבע מאות גרם סוכר. זה נשמע הרבה, אבל להבדיל מפירות אחרים, פה אין סוכר טבעי בפרחים אז הכמות נחוצה.

על אותה הכמות בגרמים של עלי וורדים, נוסיף כמות זהה של מים ונערבב היטב. נביא את הריבה לרתיחה (תוך כדי ערבוב מדי פעם) וניתן לריבה לרתוח מספר דקות וננמיך את הלהבה לעוצמה בינונית – נמוכה.

זה גם הזמן להכניס לפריזר שתיים – שלוש צלוחיות קטנות על מנת לבדוק מאוחר יותר אם הריבה מוכנה. לתוך הסיר נסחט לימון בינוני (יובל גם הוסיף תפוח, אני לא). לאחר כחצי שעה של בישול, נכניס לסיר בלנדר מוט וניטחן את הריבה לעיסה חלקה. למי שכל מכשיר חשמלי במטבח מאותת שהגיע הזמן לקנות תרמומיקס (בשבוע אחד נשבר חלק מהבלדנר והתפרק גם המוט של הבלנד הידני) – אפשר לטחון את הריבה במעבד מזון עם להב פלדה, אבל זה משפריץ לכל עבר, מאחר והכלי של מעבד המזון לא אטום לנוזלים. אני אפסיק עם התיאורים של מטבח מלא ריבת ורדים פה ואסכם שפשוט אפשר גם ללכת לשכנה ולהשאיל ממנה בלנדר מוט.

עכשיו נוציא את אחת הצלוחיות מהפריזר ובעזרת כף נעביר מעט מהריבה. נכבה את האש ונמתין דקה (אם לא תכבו את האש, והריבה היתה מוכנה – בישלתם יותר מדי). אם הריבה לא מוכנה עדין, נדליק שוב את האש. אם הריבה מוכנה, לאחר העברת אצבע על הצלוחית, השביל שנוצר לא יסגר מייד, אלא הוא יסגר באטיות.

במידה והריבה מוכנה, נעביר בעדינות לצנצנות מעוקרות