יש לי בעיה עם קצוות של מזלגות. הם גם דוקרים וגם לא נכנס שם הרבה אוכל 🙂 אני לא מסוגל לאכול "רק" על קצה המזלג והסיבה שאני לא מכין את העוגיות הללו, היא כי אני מסוגל לגמור אותן תוך רבע שעה.

קבלו בתשואות את דגנית, מהבלוג "על קצה המזלג" שבאה לבקר עם העוגיות שנכללות בקטגוריה "העוגיות הכי טעימות בעולם".


את הפוסט היום אני כותבת במיוחד עבור המארח שלי טל סורסקי, שהזמין אותי להתארח בצל סוכתו בבלוג האישי שלו – מה יש לאכול, החיים, מתכונים ומה שביניהם. וכאורחת מנומסת, החלטתי הפעם להביא אתי כיבוד קל של עוגיות סהרוני שקדים, שקיבלו, ולא מן הסתם, גם את השם "עוגיות המזל" בשל צורתן – כשל פרסת סוס 555. ואם אתם לא מאמינים במזל אז סתם כי הן ממכרות בטעמן… וככה יוצא שאני מביאה לטל גם משהו משלי, גם משהו מתוק, וגם ברכה להצלחה וברכה.

וכדי שנכיר קצת יותר, אספר לכם קצת על עצמישמי דגנית אני נשואה ואמא לשני בנים .

בילדותי לא כל כך הכרתי את רזי המטבח, מאחר וגדלתי בקיבוץ והאוכל שלנו הוכן במטבח המרכזי של הקיבוץ והגיע מוכן אל בית הילדים.
כך שאנחנו, לא היינו שותפים כלל להכנה, לריחות ולגיבוש הטעמים. זכור לי כי בכל יום לקראת ארוחת הצהריים, הייתה המטפלת בבית הילדים שלנו, מגיעה עם עגלת האוכל מהמטבח,כשהיא עמוסה במיני מאכלים, חלקם אהובים וחלקם ממש לא, אבל מה לעשות כל יופם וההפתעה שלו. בעיקר זכורות לי מדרכות הקיבוץ, עם סימני הדרך….. מהמרק שנשפך בדרכן של המטפלות אל בתי הילדים. (מה לעשות גם מדרכות הקיבוץ וגם העגלות לא היו במצב הכי טוב)

רק כשהייתי בת 8 לערך, התמנתה אמי לתפקיד "אקונומית", (האחראית על המטבח, ועל התפריט) וכך מידי פעם כשהייתי מגיעה אליה לביקור, הייתי מציצה אל הנעשה במטבח הגדול של הקיבוץ, שתמיד "רעש וגעש".הצצתי אל העובדות היושבות סביב דליים ענקיים וקולפות מיני ירקות, בהתאם לתפריט היומי. הצצתי גם אל צידו השני של המטבח ושם התרוצצו המבשלות בין הסירים והתנורים שהיו גדולים יותר מהן, ואפילו הצצתי לכיוונה של שפית הקציצות, כשהיא טועמת את תערובת הבשר המתובלת, עוד לפני הטיגון.

אהבתי מאוד את שראיתי, אהבתי את הריחות והטעמים, את הסירים הגדולים ואת כל ההתרחשות הכללית. לאחר השרות הצבאי חזרתי אל הקיבוץ ועבדתי מעט במטבח, הייתי אחראית על בישול האוכל הדיאטטי. אך למען האמת, רק לאחר שהלכתי בעקבות האהבה… ועזבתי את הקיבוץ, הבנתי שאם לא אבשל בעצמי אף אחד לא יבשל עבורי ובטח ובטח לא יאפה עבורי, ומנקודת הבנה זו התחלתי לאסוף מתכונים מכל מי שרק היה מוכן לתת.

מהשכנות החדשות שלי, זו התימניה מקומה ראשונה, וזו המרוקאית מקומה שלישית וגם הטריפולטאית שמעבר לכביש וכמובן מהפולניה שושנה שעדיין בקיבוץ.
התחלתי בניסוי המתכונים ובהכרת תבלינים חדשים שמעולם לא שמעתי את שמם ובטח שלא הכרתי את טעמם.
ובכן מאז עברו שנים רבות והניסיון גדל והשתפר. ואפילו כבר הספקתי לפנק את עצמי בלימודי קונדיטוריה. אך לא לעולם לא אשכח את תחילת הדרך, ולכן למען כל אלו שבתחילת דרכם ונמצאים עכשיו בשלב איסוף המתכונים וגם לאלו שהם חובבי מטבח ותמיד אוהבים לגוון, (וגם קצת למען עצמי..) החלטתי לפני כמעט שנתיים, לפתוח את הבלוג שלי הנקרא "על קצה המזלג" ובו לשתף אתכם בכל המתכונים שאספתי, הכנתי ואהבתי וזאת בליווי תמונות מ"יצירותיי". כי אני מאמינה שמלאכת הבישול והאפייה היא אומנות, והתוצאות הן יצירות האומנות האישיות של כל אחד מאתנו!!!

ועכשיו לאחר שהכרנו מעט, וכבר הבאנו את המתנה המתוקה למארח, הנה המתכון לעוגיות סהרוני השקדים (555) גם בישבילכם:

גלגלו כל אחד מהם בצורת נקניק קטן

כופפו כל גליל לצורת פרסה, וסדרו בתבנית מרופדת בנייר אפיה במרווחים של כ 2 ס"מ

הכניסו את התבניות לתנור שחומם מראש ל- 180 מע' ואפו במשך כ- 12 דק'. (העוגיות צריכות להיות בהירות)
צננו את העוגיות, פזרו מעל מעט אבקת סוכר ושימרו בכלי אטום.

בתאבון לכולם וחג שמח

תודה על האירוח ולהתראות במתכון הבא!!

2 תגובות

  1. תותי הגב

    אושפיזה לתפארת ♥
    דגנית יקרה, נחמד לקרוא ולהכיר אותך קצת,
    והמתכון… יאמי 🙂
    טל – בחירה נפלאה לאירוח ♥

  2. רמונה הגב

    הרבה אנשים בעיקר בעדות המזרחיות דווקא סולדים ממאכלים שנחשבים אשכנזיים, הטעם ה"מזרחי" תמיד היווה מקור לטעם ולשבח בקרב הרבה מהישראלים.
    אני חושבת שמלבד המימונה, לאשכנזים והקינוחים הללו שיוצאים פשוט "ממטבח האלוהים" יש מקום גדול בחברה הישראלית.
    לא מכבד שאימצו מתכונים אלו בקרב הרבה עדות.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד

שלום. אני טל סורסקי. הבחור שאחראי על כל התוכן בבלוג. שמח שבאתם לביקור ואשמח עוד יותר אם תבואו לעקוב אחרי גם בדף הפייסבוק שלי או בעמוד האינסטגרם. מבטיח שיהיה פה שמח וטעים.

רישום לבלוג באמצעות המייל (אין ספאם!)