אם תעברו על הבלוגוספירה הישראלית, אני משוכנע שתמצאו את המשפט הבא לפחות בחצי מהבלוגים: “עוד חודשים הם כבר לא יהיו פה” , “רוצו לקנות מהר לפני שהם יעלמו”, “העונה שלהם מאוד קצרה…” כן. אני מדבר על המשמשים. ובאמת, עוד חודשים הם כבר לא יהיו פה. כדאי מאוד לרוץ לקנות אותם מהר , לפני שהם יעלמו כי העונה שלהם מאוד קצרה.
אבל בלי קשר למשמשים, שבוע שעבר בהחלטה של רגע, בלי יותר מידי מחשבה החלטתי לסיים חרם ארוך שנים על המאש. לפני המון שנים, מתחת למקום העבודה שלי היתה מסעדה טבעונית שהיתי הולך לאכול שם המון. שם פגשתי לראשונה את הקינואה, עוד לפני שהיא הפכה להיות טרנד בריאותי ועוד לפני שהיא הספיקה להימאס על חצי מדינה. לטענתה של בעלת המקום, הם היו אלו שהביאו את הקינואה לארץ. אבל לא על הקינואה באתי לדבר הפעם. באחת הפעמים שאכלתי שם ארוחת צהרים, לקחתי מנה של מאש ופתאום, בלי שום התראה וללא אזהרה נגסתי בשעועית מאש אחת לא מבושלת. סוג של לתת ביס באבן. מאז, אני ומאש כבר לא. עד לשבוע שעבר, שבהחלטה של רגע, החלטתי שמאחר ואני הבוגר, סיום החרם יבוא מהצד שני.
אז קניתי מאש ותחלתי לחפש מה לבשל ממנה. ידעתי שאני אמצע את מבוקשי אצל עלמה, אבל החיפוש דרך מסך קטנטן של טלפון נייד באמצע הקניות לא ממש הניב תוצאות ולכן המאש נשארה בשקית בצפיה לעתיד וורוד יותר.
ואז, כמו כל הדברים הטובים, שבאים ברגעים הכי לא צפויים, התקבלה בתיבת הדואר הודעה, כי מישהו הגיב לאחת התגובות שאני הגבתי עליהן בפוסט : סלט חריף-מתוק של שעועית מש ומישמשים. וזה היה הרגע שבו נדלקה לה הנורה מעל לראש וידעתי מה אני הולך להכין.
מתחילים בבישול של המאש. על כוס וחצי של מאש, יש להוסיף 3 כוסות מים רותחים ולבשל בערך 25 דקות על להבה הכי נמוכה. לאחר 20 דקות, תתחילו לדגום את המאש. אתם לא רוצים לבשל אותה יותר מידי, כי אז היא תתפורר. היא צריכה להיות מספיק רכה כדי שאפשר יהיה לאכול אותה בלי לשבור שיניים, אבל אסור שהיא תהיה רכה מידי, כי אז היא תימעך. אחרי הבישול תעבירו אותה לקערה גדולה ותנו לה להתקרר לה בשקט. את השלב הזה אפשר להכין מראש ולשמור את המאש במקרר.
עכשיו, תמיד מספרים שהעולם נחלק לשניים. למזלי, אני בחלק שאוהב כוסברה, גויאבות ועוד שאר הדברים שחצי עולם אוהב וחצי עולם שונא. אז קחו צרור יפה של כוסברה ובעזרת סכין חדה, קצצו אותה דק דק דק והעבירו לקערה של המאש הקרה.
קחו חופן יפה של עלי נענע, ללא הגבעולים וגם אותם קצצו דק דק דק דק דק.
ניקח גם 3-4 בצלים ירוקים וניפרוס אותם לטבעות דקות
במקור, עלמה ממליצה לקחת לימון ולחתוך אותו לקוביות קטנטנות, כולל הקליפה שלו. אני שמתי במקום הלימון הטרי, כמה פרוסות של לימון כבוש חתוך לקוביות קטנות.
אני לא יודע כמה מכם גרים באיזור עם נגישות לשוק, אבל אם יוצא לכם, עכשיו זאת תחילת העונה של המשמשים הבאלדי, שאם לא טעמתם אותם, זה כאילו שלא אכלתם משמש עם טעם. דמינו שאת כל הטעם של המישמש, מרכזים בתוך פרי קטנטן וחיוור שהצבע כלל לא מעיד על הטעם שלו. לפני שנתיים בערך, כשקניתי את המשמשים האלו בפעם הראשונה, אלון, שהיה אז בן 4, לקח את כל המשמשים, יצא לגינה וגמר את הכל.
את המשמיש יש לחתוך לקובות קטנות ולהוסיף לסלט
וכל מה שנשאר עכשיו זה להכין את הרוטב לסלט ולהתענג!
בתוך קערה קטנה, נערבב 4 כפות שמן זית, מיץ משני לימונים, כף גדושה של ג’ינג’ר קצוץ דק דק או מגורר על פומפיה עדינה, חצי כף שמן שומשום (לא לוותר עליו), חצי כף מייפל / סילאן או דבש, פלפל שחור, מלח ופלפל חריף קצוץ דק, לפי הטעם והחריפות שאתם אוהבים
לערבב היטב את הרוטב עם הסלט ולהתענג!
גזור ושמור
מצרכים
- כוס וחצי מאש לא מבשולת (300 גרם)
- 3 כוסות מים רותחים
- צרור כוסברה
- חצי צרור נענע
- 10 משמשים
- 3-4 בצלים ירוקים
- לימון קטן או כמה פרוסות של לימון כבוש
- 4 כפות שמן זית
- חצי כף שמן שומשום
- כף ג’ינג’ר קצוץ דק דק
- חצי כף סילאן / דבש / מייפל
- מיץ משני לימונים
- פלפל שחור ומלח
- פלפל חריף קצוץ דק לפי הטעם
אופן ההכנה:
- מבשלים את המאש בערך 25 דקות על הלהבה החלשה ביותר ומצננים.
- קוצצים דק את הכוסברה והנענע (נענע ללא גבעולים)
- קוצצים לקוביות את הלימון או הלימון הכבוש
- קוצצים לקוביות את המשמשים
- פורסים לטבעות את הבצל הירוק
- מערבבים את כל חומרי הרוטב ומערבבים עם הסלט.