בזעת אפיך (והמיקסר) תאכל לחם: לחם שיפון מעולה שיהרוס לכולם את הדיאטה.

תישכחו מהדיאטה ועיצמו עיינים. אתם רואים את כיכר הלחם שיצאה לא מכבר מהתנור? מריחים את הריח? עכשיו, פירסו פרוסה עבה (הי.. לא לפתוח עיינים ואתם לא בדיאטה) ומירחו בנדיבות חמאה (תחשבו שאתם רוצים להרוס למישהו אחר את הדיאטה) ותתכבדו. כן. לחם שיפון מעולה. הורס הדיאטות הרישמי.

לחם שיפון מעולה

זהו. נגמר השיעור בדמיון מודרך ומעכשיו הכל יהיה אמיתי ובסופו של הפוסט, תוכלו גם אתם להנות מלחם שיפּון טעים.
<ידע כללי> רבים הוגים בטעות את שם הלחם / קמח עם פ רפויה. שיפון – סוג של בד. שיפּון (הפ' דגושה) – סוג של דגן <ידע כללי/>
את המתכון הזה, קיבלתי לפני מספר שנים כשהשתתפתי בסדנת אפיה שהעביר השף קובי מזרחי ומאז הלחם הזה מככב במטבחי במגוון הזדמנויות. משום מה, הרבה אנשים נרתעים מעבודה עם שמרים בכלל והכנת לחמים בפרט, למרות שלחם ביתי הוא אחד הדברים הבסיסים ביותר שיש, פשוטים להכנה והטעימים ביותר שיש. להכנת הלחם יש שני שלבים: שלב הסטרטר ושלב הכנת הבצק עצמו. ביום חורפי, יקח לסטרטר כמה שעות להתפתח (ארבע עד חמש שעות – בהתאם למזג האויר) ואילו בקיץ, פרק הזמן יתקצר בצורה משמעותית.
להכנת הסטרטר, נערבב בקערת המיקסר כוס וחצי קמח שיפון, חצי כף שמרים יבשים (או כף וחצי שמרים טריים), כף סוכר, שתי כפות שמן זית וכוס מים (בחורף אפשר מים חמימים – לא צריכים מים חמים ולא צריך להגיע לסף הכאב כדי לבדוק אם המים לא חמים מדי). נערבב היטב את התערובת, נעטוף את קערת המיקסר בשקית נילון (משומשת מהסופר) וניתן לשמרים   להתחיל את עבודתם.

 

כאשר הסטרטר הכפיל את נפחו, הוא יתחיל להפיץ ריח חמצמץ האופייני ללחם שיפון עם ארומה עדינה של אלכוהול (סימן שהשמרים "עובדים") וזה הסימן שאפשר להמשיך באפיית הלחם.
לקערת המיקסר נוסיף עוד שלוש כוסות קמח לבן, כף שמרים יבשים, שתי כפות סוכר, כוס מים חמימים ושתי כפות שמן זית. נפעיל את המיקסר ונלוש את הבצק. כאשר הבצק מתחיל להתאחד נוסיף עוד כף מלח וחצי  ונמשיך ללוש את הבצק עוד עשר דקות, במהירות האיטית של המיקסר. ייתכן ובמהלך הלישה יהיה צורך להוסיף עוד קמח (אני הוספתי עוד שתי כפות גדושות של קמח) עד אשר הבצק יפרד מדפות קערת המיקסר. בסוף הלישה, אני נוהג ללוש את הבצק עוד שתיים – שלוש דקות ביד, על משטח מקומח (מה לעשות – צריך לתת לבצק קצת נשמה).

נאסוף את הבצק לצורת כדור, נעביר לקערה משומת קלות ונכסה במגבת מטבח (בקיץ יש להרטיב את המגבת קלות על מנת למנוע התיבשות הבצק).

 

לאחר שהבצק מכפיל את נפחו, נוציא בעדינות את האויר מהבצק ונעצב את הבצק לצורת לחם: אפשר לעצב כיכר עגולה, כיכר מוארכת או כל צורה שעולה על דעתכם ולבזוק מעט קמח שיפון על הלחם, נכסה במגבת ונתפיח את הלחם פעם נוספת.

בזמן שהלחם תופח לאיטו, נתחמם את התנור לטמפרטורה של מאתיים ועשרים מעלות ונניח בתחתית התנור את התבנית העמוקה. כאשר התנור הגיע לטמפרטורה והלחם תפח, נחרוץ שלושה – ארבע חריצים לאורכו בעזרת סכין חדה מאוד. בלחם עגול, אפשר ליצור לוח של איקס – עיגול. נכניס את הלחם למרכז התנור ונשפוך כוס מים (או מגש של קוביות קרח) על התבנית התחתונה (האדים יעזרו לייצירת קרום קשה ללחם). נאפה את הלחם עשר דקות ואז ננמיך את הטמפרטורה למאה ושמונים מעלות ונמשיך לאפות את הלחם עוד עשרים עד עשרים וחמש דקות (וכמו שמישהו פעם אמר, לחם זה לא פסטה. אין דבר כזה אל-דנטה). האינדיקציה למוכנותו של הלחם זה הצליל העמום שהוא יפיק כאשר ננקוש עליו.
עכשיו – תחזיקו את עצמכם. אם תפרסו את הלחם איך שהוצאתם אותו מהתנור – האדים יצאו ממנו והלחם יתייבש יותר מהר. תנו ללחם להצטנן מעט לפני שאתם פורסים אותו. את הלחם שלי, אני פורס לפרוסות (טוב, אשתי פורסת. אני לא יודע לפרוס לחם או עוגות – יוצא לי עקום) ומקפיא. אין כמו פרוסות לחם שיצאה קפואה, עברה טיפול של הטוסטר ואז נמרחה בממרח האהוב עליכם: זה יכול להיות חמאה, חמאה וריבה, איקרה ובצל קצוץ או כל דבר אחר שאתם אוהבים.