איזה כיף שאפשר לעלות לרכב ותוך שעה (תלוי איפה אתם גרים), בנסיעה חלקה ללא פקקים להגיע לחו”ל. טוב, כמעט חו”ל. “רק” לרמת הגולן ושם לעשות סיבוב בין תחנות שונות ולגלות מקומות נפלאים, ולא פחות, את האנשים מאחורי המקומות הללו.
הכל החל כשאפרת (נכון שלא צריך להכיר לכם את אפשר מ-איך להרשים את חמותך?) אירגנה סיור אוכל ברמת הגולן לקבוצת בלוגרים כדי לגלות לנו את פינות הקסם ברמה.
משק רגב
הסיור החל במושב מעלה גמלה (זה ברמת הגולן) בחצר ביתו של ארז רגב, השף של מסעדת מושבוצ (מושב וקיבוץ). מחוץ לביתו של ארז נפרש נוף יפיפה ולא פחות חשוב, חלק מהחלקות בהן הוא מגדל את הירקות למסעדה שלו ולדוכן הירקות, פירות ובשר שנמצאים אצלו בחצר הבית, שם כל אחד יכול להגיע בכל שעה, לקחת מהסחורה ולהשאיר כסף מזומן בקופה או לשלוח תשלום באמצעות אפליקציה. ארז מאמין בכלכלה הישנה, שמזכירה כפר צרפתי (או איטלקי, תבחרו לבד) שבכל כפר יש את הירקן, האופה, הקצב וכו. בסופי שבוע אפשר לקנות גם לחמים ועוגות.
כשארז הסביר לנו את תפיסת עולמו, אי אפשר היה לפספס את הברק בעיניים שלו ובעיקר איך מה שמעניין אותו זה לא כמות היבול לדונם, אלא האיכות. איזה זן תירס יתן את התירס המתוק ביותר, איזו עגבניה תהיה הכי טעימה בסלט. פשוט כיף לפגוש כאלה אנשים.
פירות יער, יינות ושמן זית במושב כנף
אחרי הסיום אצל ארז, המשכנו למושב כנף לסיור בחלקות גידול פירות יער: פטל אדום, סגול, צהוב וכתום, אוכמניות, תותים אפגניים ובעתיד גם תות אפגני לבן ואוכמניות ורודות. במהלך הסיור למדנו כמה הממשלה והביוקרטיה עושים לחקלאים את החיים קשים.
בצמוד לחלקת גידול פירות היער נמצא יקב טרה נובה שם זכינו לטעום ממגוון היינות של היקב ולשמוע את סיפור הקמת מושב כנף וגם לעשות טעימת שמני זית מעולים ולקבל הסבר על תהליך ייצור שמן הזית, הגידול שלו והמסיק שלו. שיטת המסיק שם שונה ממקומות אחרים והם הסבו בוצרת למכנות מסיק, דבר שמשפיע על עצי הזית: עצי הזית נגזמים כך שהמוסקת תוכל לעטוף אותם, כך שהם גדלים בצורת מלבן צר (אבל אפשר לנטוע יותר עצים, כך שאין פגיעה ביבול)
דבש דבורים טהור בחורשת דליות
התחנה הבאה בסיור היתה בצומת דליות, בחורשת אקליפוטס מוצלת וקרירה, שם אפרת חוותה התעללות קלה של בלוגרים. לא משהו חריג לבלוגרים, אבל בזמן שאפרת עמדה לה עם סלסלה שושקלת כמה טון, עם בקבוקי מיץ טבעי של מיצי קשת (שאני משתמש בהם המון לעישון בשרים) כל אחד מהבלוגרים הרגיש צורך לצלם את אפרת מכל זווית אפשרית. סליחה אפרת על הסבל שגרמנו לך!
בחורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה וריח המלוח על המים. פגשנו את יוסף הדבוראי (כן, כבר לא משתמשים במילה כוורן) מאחורי מכוורת יוסף שם קיבלמו הסברים על תהליך ייצור הדבש, אריזתו ושירותי האבקה שהדבוראים מספקים לחקלאים. אחד הדברים שנורא מעצבן אותי אישית זה חוסר הידע של האנשים והכוח הרב של החברות הגדולות במשק שהרבה פעמים השיקול הכלכלי הוא השיקול העיקרי שלהם ולא שיקולים כמו אחריות חברתית או בריאות הציבור (כמובן שלא כל החברות כאלה. תראו למשל את Beanz) . הרבה אנשים לא יודעים שהדבש “המסחרי” שהם קונים עבר חימום, דבר שפוגע בכל הערכים התזוניים שלו. ישנן שתי סיבות עקריות לזה:
1. חוסר ידע של אנשים. אנשים חושבים שדבש שמתגבש בחורף הוא דבר לא טוב. אנשים אוהבים דבש נוזלי. אז רק שתדעו לכם: דבש שמתגבש הוא דבש איכותי יותר!
2. חימום הדבש והפיכתו לנוזלי יותר פשוט עושה את החיים קלים יותר לייצרנים. דבש נוזלי קל יותר לסינון ולאריזה.
אם יש לי המלצה אחת עבורכם זה מיצאו דבוראים קטנים וריכשו מהם ישירות דבש. בזה אתם גם תורמים לבעלי העסקים הקטנים, שזאת מצווה בפני עצמה וגם קונים דבש איכותי יותר.
אני קניתי 2 ק”ג דבש: דבש פרחי אביב ודבש פרחי קיץ. במקומות כמו רמת הגולן יש מגוון רחב מאוד של עצים ופרחים. אי אפשר להניח כוורת בתוך חורשת אקליפטוס על מנת להפיק דבש אקליפטוס. מאחר ויש מגוון מאוד גדול של פרחים, אין שום ערובה שזה יהיה הזן היחיד של הדבש, לכן יוסף רודה שני סוגי דבש לפי עונות השנה ולא לפי הפריחה.
ריבות, ריבות ועוד ריבות בקדמת צבי
אתם מצליחים לדמיין את הבית של עמי ותמי? או הנזל וגרטל? עכשיו נסו להחליף את כל הממתקים לצנצנות על גבי צנצנות של ריבות מסוגים שונים. אני הפסקתי לספור אחרי 50 סוגים, אבל אנשים עם יותר סבלנות ממני יכולים להגיע עד 140 או 150 סוגים שונים של מרקחות שונות ומשונות תוך כדי שמיעת הסיפור של שרה ואיך להגשים חלומות. אם אתם חובבי ביגוניות אז זה המקום בשבילכם!
אחת הריבות הטובות שטעמי שם היתה ריבת אגסים, רום וקפה – שילוב מושלם של טעמים ומומלץ בחום.
הצלם שהפך לטבח
עמוסים בסוכר ורעבים כמו חמורים בסוף יום עבודה (אני מעיד רק על עצמי) המשכנו לעין זיוון לבית קפה / מסעדה מקסימה – מטרלו (מערוך באיטלקית) שם ישבנו לאכול ארוחת צהרים. המקום מעוצב בצורה מקסימה ומגיש כריכים, פסטות, סלטים ומאכלים שיעזרו לכם לסגור את הפינה של ארוחת הצהרים או ערב, לא מאוד יקר אבל כן מאוד טעים. (עדי, הדיאטנית שלי תסגור איתך חשבון!)
כמו בשאר המקומות שביקרנו, גם לעדי פרץ, הבעלים והטבח של המקום יש סיפור. עדי היה צלם אוכל שהחליט להתייצב בצד השני של המצלמה והתשוקה של הבישול והאפייה גברו על הצילום (וטוב שכך!)
יין ישמח לבב אנוש
אחרי ארוחת הצהרים וממש מאחורי מטרלו נמצא יקב מטר, שהוא האח הצעיר והכשר של יקב פלטר. שם מעבר ליינות שטעמנו (וגם קניתי) טעמנו גבינות עיזים מקומיות וערק שהם מזקקים, ברנדי מהג’ול מאוד מיוחד וג’ין.
מפאת אילוצי זמן, אני נאלצתי לחזור הביתה, אבל החבורה המאושרת המשיכה ליום האחרון של קטיף הדובדבנים בצפון רמת הגולן ולאכול אוכל דרוזי בכפרים של צפון רמת הגולן, מה שגרם לי לרייר על תמונות עלי הגפן, הפלאפל והכנפה שהם העלו בהמשך היום.
רוצים גם?
אם בא לכם להצטרף אל אפרת לכזה יום סיור, צרו קשר ישירות עם אפרת דרך הבלוג שלה או פשוט דברו איתה בטלפון 052-834-8489
