טיול משפחתי לויאטנם של פעם בחיים – חלק ראשון

טיול משפחתי לויאטנם – איך בכלל אפשר להתחיל לסכם ביקור בגן עדן? איך דוחסים 16 איש, 20 ימים, 6 טיסות, עשרות כלי תחבורה שונים, אלפי תמונות בכמה מאות מילים? איך לוקחים ביקור מושלם בגן עדן (להוציא את החום והלחות) בשניים או שלושה פוסטים בבלוג? לא יודע איך עושים זאת, אבל למען ההיסטוריה אני בכל זאת אנסה לכתוב סיכום של טיול משפחתי בויאטנם שעשינו יחד עם עוד שתי משפחות במהלך חודש ספטמבר. ככל תפקידי בטיול הזה הסתכם בלצלם אותו, לתעד אותו ולבחור את היעד. את כל התכנון עשו אשתי והחברות ולהן מגיע כל הקרדיט.

אז הנה הגרסה המקוצרת:

(ובונוס למי שיודע למה בחרתי דווקא בשיר שנבחר לפסקול)

אוגוסט 2017

חוזרים מטיול של 10 ימים בנורבגיה ומיד קובעים יעד לשנה הבאה. יש איזה משהו מעודד כשלוח השנה כבר סגור שנה מראש לחופשה הבאה ויש למה לצפות. חוץ מזה, גם לא צריכים לדאוג איפה מתארחים בחגים. היעד נקבע לויאטנם, במחשבה (תמימה) שהישראלים עדין לא גילו אותה. לפחות ביקום המקביל שבו אני חי.

ספטמבר 2017

עוד שני זוגות חברים על ילדיהם וטפם מחליטים להצטרף לטיול. חברים כבר 20 שנה והילדים גדלו יחד כמו בני דודים. חשש קל (שבהמשך מתבדה) שטיול כזה ממושך ואינטנסיבי יגרום לחיכוכים. אחת התמונות שרצה לי בראש היתה של טיול משפחות לאילת לפני 30 שנה כמעט במתכונת דומה של כמה משפחות וריב בין המשפחות על אוכל. אחת הנשים נכנסה לחדר שלנו בקלאב הוטב והחלה לחלק את ארגזי המלפפונים והעגבניות ולקחה את החלק שלה אחרי המריבה. לא רציתי לחזור על האירוע הזה. לשמחתי, הטיול רק חיזק את החברות וממש עשינו מסיבת חילופי זוגות (עוד פרטים בהמשך).

ינואר 2018

הגיע הזמן להזמין כרטיסי טיסה. בגלל מגבלות של עובדי התעשיות הבטחוניות והרצון לטוס יחד כקבוצה, בחרנו בטיסת אלעל להונג קונג ומשם לויאטנם. אנחנו החלטנו להישאר אחרי הטיול הקבוצתי עוד יומיים וחצי בהונג קונג על מנת לבלות יחד כמשפחה. רק אנחנו. ומשלב זה, נפגשים כל כמה שבועות לסגור מסלול, מלונות, אטרקציותֿ, חיסונים, ויזות ודברים נוספים לעשות. למעט מלונות וטיסות פנים, בנינו מסלול מאוד גמיש ופתוח לשינויים, ידענו שספטמבר זאת העונה של תחילת הגשמים ולמזלנו הרב (אין מילה אחרת לתאר את זה חוץ ממזל) כמעט הגשם בכלל לא פגש בנו (למעט מקום אחד שידענו והתכוננו בהתאם לגשם). בכל מקרה, בכל אחד מהמקומות רשמנו רשימת אטקרציות ודברים לעשות וכל ערב או בוקר, החלטנו יחד מה עושים.

יצאנו לדרך!

יום רביעי 5/9

יום חמישי 6/9/2018

יום שישי 7/9/2018

יום שבת 8/9/2018

יום ראשון 9/9/2018 (ערב ראש השנה)

מתחילים את המסע לסאפה. סאפה היא העיר הגבוה ביותר בויאטנם וקרובה (באופן יחסי) לגבול עם סין. הנסיעה לסאפה על הכביש המהיר, שבו במהירות המותרת הינה 80 ק״מש יכולה להמשך כ-5-6 שעות או במקרה שלנו, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים ונוסעים בדרכים כפריות ורואים נופים עוצרי נשימה. ככל שמתרחקים מהנוי, הנוף מתחיל להשתנות. לאט לאט המישורים נעלמים וגבעות מוריקות מופיעות בכל מקום עד לאופק. העצירה הראשונה שלנו לאחר כמה שעות נסיעה מתבצעת במטע תה, שם רואים קוטפת תה שמסתובבת בין שיחי התה וקוטפת את העלים הצעירים. בקצה המטע מטה נוסף של קסאבה, שזה עץ בעל שורשים שנראים כמו בטטה צרה ומזה מכינים את הטפיוקה.

ממשיכים בנסיעה ואי אפשר להסיר את העינים מהנוף. כל הגבעות מכוסות בצמחיה: שיחי במבוק ענקיים, שיחי בננות בכל מקום, טרסות של תה ובכל מקום, שדות על גבי שדות. פשוט לא רואים אדמה חשופה. לאורך הכביש שדות תירס, שמשמש כמזון לבהמות ולתרנגולים ותחת גגות הפח, אפשר לראות שורות שורות של תירסים תלויים לייבוש. עם התקדמות הנסיעה, הגבעות נהיות גבוהות יותר ויותר עד שמגיעים לאיזור הררי.  לקראת אחר הצהרים מגיעים לעיר קטנה בשם Nghia Lo וממש לפני הכניסה לעיר רואים קבוצת ויאטנמים קוצרים את האורז בשדות ומיד עוצרים את האוטובוס ויורדים לצלם ולהצטלם. קבוצת נשים עסוקה בלערום את אלומות האורז ולקשור את האלומות ועוד נשים וגברים מוציאים את האלומות בעזרת אסל המונח על כתפיהם. מבקשים רשות לנסות לסחוב את האורז והנשים נותנות לנו את האסל בשמחה. אני מניח באיטיות את האסל על הכתפים עם שתי ערימות אורז ומה שמראות נראה כמו קלי קלות, מתגלה כמשימה לא פשוטה כלל. האורז כבד מאוד והשדה מאוד בוצי והחלק היחיד שאפשר ללכת עליו בלי לשקוע בבוץ צר מאוד. בעודי מנסה לצאת מהחלק הבוצי לכיוון השביל הצר בעודי נושא את האורז, אחת הנשים, בלי להתבלבל, תופסת לי את האשכים (דרך המכנסים) ובודקת שיש לי 2….

יוצאים משדה האורז וממשיכם לעיר שם מתארגנים במלון המקומי. אם אתם מנסים לדמיין מלון במדינה קומוניסטית – זה המלון בו היינו. שטיחים מקיר לקיר מלאי כתמי קפה בני שנים, בניין ישן שפעם היה מפואר והיום נראה כמו בניין משנות השבעים.

יוצאים לסיור בשוק המקומי ועוד בדרך, המדריך מזהיר אותנו מהמראות בשוק. בכניסה לשוק נתקלים במחצלות ענקיות עם שזיפים המיועדים להכנת שיכר. פירות מסוגים שונים מפוזרים בערימות מסודרות על הריצפה. ירקות מסוגים שטרם ראינו נמכרים בדוכנים וכמו בשוק של הנוי, דוכנים של נתחים שונים של בשר מפוזרים בשוק עם מאוור שתפקידו לגרש את הזבובים. באחת הסימטאות, מוכרת מוציאה ציפורים חיות משקית ומורטת להן את הנוצות ובעודן חיות, משליכה אותן לקערה, ממנה הקונים קונים את הציפורים האומללות, שגוססות להן לאיטן. נכנסים לתוך השוק ושם נתקלים בדוכן של בשר כלב. גיגיות ענקיות מלאות צפרדעים שלא מסוגלות לזוז מרוב הצפיפות מונחות על יד מגשים עם צרצרים, גיגיות של סרטנים חיים וצדפות מסוגים שונים נחות ליד שטיחים עם זחלי משי טריים המשמשים למאכל.

לאחר הסיור החוויתי, חוזרים למלון וחוגגים את ראש השנה עם תפוח בדבש.

10/09/2018 יום שני

מתעוררים בבוקר ולאחר ארוחת בוקר עולים על האוטובוס וממשיכים את הנסיעה לסאפה. כמו ביום האתמול, אי אפשר להוריד את המבט מהנופים המרהיבים. כל הגוונים הירוקים שאפשר לראות מופיעים. הרים נישאים שלא רואים פיסת קרקע חשופה. מעו אחרי היציאה מהעיר, עוצרים לטבילה בנחל שזורם לצד הכביש ולהצטלם. ממשיכים בנסיעה ולפתע עוצרים ליד אישה שמעשנת אורז ירוק (ממש כמו פריקי) על ווק גדול שמונח על מדורה. לידה קבוצה נוספת של אנשים עוסקים בדיש של אורז ירוק ואנחנו מקבלים לטעום מהאורז הירוק הטרי וזה פשוט מעדן.

ממשיכים בנסיעה לנקודת תצפית בשם Khau Phạ Pass ושם מטפסים על מגדל תצפית ונוף עוצר נשימה של עמק רחב צבוע בכל גוון אפשרי של ירוק. על ההרים המקיפים את העמק, אפשר לראות שורות עד גבי שורות של טרסות. ממשיכים את הנסיעה ובדרך חולפים על חוות לגידול דגי סלמון לאורך הנהר שזורם במקביל לכביש. באיזור המון מפלים שוצפים ואנחנו עוצרים על יד אחד המפלים לצילום ואחד מתושבי המקום בדיוק חופף שיער תחת המפל.

לאחר נסיעה של כמה שעות מהבוקר מגיעים לאיזור בשם Mu Cang Chai לביקור בנקודת תצפית Mam Xoi
הידוע בטרסות האורז שלו. נהג האוטובוס עוצר לנו בצד ואיך שיורדים מהאוטובוס עשרות רוכבי אופנועים מקיפים אותנו ומציעים לנו שירות מוניות לפסגת ההר. יש עלייה תלולה באורך של מעל קילומטר עלייה תלולה ואנחנו בוחרים לעלות. ברגל. הנוף מרהיב. לכל אורך הדרך טרסות על גבי טרסות של אורז בשלבים שונים. לפעמים באותה החלקה טרסות שונות שייכות למשפחות שונות ולכן הגידולים בשלבי גידול שונים. חלקן של הטרסות כבר עם אורז וחלקם עדין עם שתילים צעירים ללא אורז. מגיעים לפיסגה והנוף פשוט עוצר נשימה. הילדים אמרו שאת שר הטבעות היו צריכים לצלם פה ולא בניו זילנד. אחרי צילומים של עשרות תמונות יורדים את כל הדרך חזרה וממשיכים בנסיעה.

לקראת ההגעה לסאפה מתחילים לטפס ולאט לאט מתגלה פסגת ההר הכי גבוה בויאטנם – Leo Fansipan.
עצירה קצרה לצילומים יפיפיים של הפסגות היושבות להן בתוך ערפל ואז ממשיכים לתחנה אחרונה לפני סוף היום. מפלי הכסף. השעה כבר מאוחרת ומתקרבים לסוף היום. גבוה בהרים הערפל מתחיל להסמיך. מתחילים לטפס בגרם מדרגות רטוב וטחוב לכיוון המפלים. בסיום גרם המדרגות. ישנו גשר מברזל הצופה אל המפל המרהיב, אבל ממש רגע לפני שמתחילים את המסע למטה, אני מביט למעלה ובקושי רב אפשר להבחין מבעד הערפל הסמיך בשני מפלים ענקיים הנופלים להם מגובה רב עד אשר ניתן להבחין בהם מבעד לערפל.

יורדים חזרה למטה וממשיכים עוד כמה דקות נסיעה לסאפה, שם מתארגנים במלון ויוצאים לסיבוב קצר בעיר, לאחר יום נסיעה ארוך.