טיול משפחתי לויאטנם של פעם בחיים – חלק ראשון

טיול משפחתי לויאטנם – איך בכלל אפשר להתחיל לסכם ביקור בגן עדן? איך דוחסים 16 איש, 20 ימים, 6 טיסות, עשרות כלי תחבורה שונים, אלפי תמונות בכמה מאות מילים? איך לוקחים ביקור מושלם בגן עדן (להוציא את החום והלחות) בשניים או שלושה פוסטים בבלוג? לא יודע איך עושים זאת, אבל למען ההיסטוריה אני בכל זאת אנסה לכתוב סיכום של טיול משפחתי בויאטנם שעשינו יחד עם עוד שתי משפחות במהלך חודש ספטמבר. ככל תפקידי בטיול הזה הסתכם בלצלם אותו, לתעד אותו ולבחור את היעד. את כל התכנון עשו אשתי והחברות ולהן מגיע כל הקרדיט.

טרסות אורז בויאטנם
טרסות אורז בויאטנם

אז הנה הגרסה המקוצרת:

(ובונוס למי שיודע למה בחרתי דווקא בשיר שנבחר לפסקול)

אוגוסט 2017

חוזרים מטיול של 10 ימים בנורבגיה ומיד קובעים יעד לשנה הבאה. יש איזה משהו מעודד כשלוח השנה כבר סגור שנה מראש לחופשה הבאה ויש למה לצפות. חוץ מזה, גם לא צריכים לדאוג איפה מתארחים בחגים. היעד נקבע לויאטנם, במחשבה (תמימה) שהישראלים עדין לא גילו אותה. לפחות ביקום המקביל שבו אני חי.

ספטמבר 2017

עוד שני זוגות חברים על ילדיהם וטפם מחליטים להצטרף לטיול. חברים כבר 20 שנה והילדים גדלו יחד כמו בני דודים. חשש קל (שבהמשך מתבדה) שטיול כזה ממושך ואינטנסיבי יגרום לחיכוכים. אחת התמונות שרצה לי בראש היתה של טיול משפחות לאילת לפני 30 שנה כמעט במתכונת דומה של כמה משפחות וריב בין המשפחות על אוכל. אחת הנשים נכנסה לחדר שלנו בקלאב הוטב והחלה לחלק את ארגזי המלפפונים והעגבניות ולקחה את החלק שלה אחרי המריבה. לא רציתי לחזור על האירוע הזה. לשמחתי, הטיול רק חיזק את החברות וממש עשינו מסיבת חילופי זוגות (עוד פרטים בהמשך).

ינואר 2018

הגיע הזמן להזמין כרטיסי טיסה. בגלל מגבלות של עובדי התעשיות הבטחוניות והרצון לטוס יחד כקבוצה, בחרנו בטיסת אלעל להונג קונג ומשם לויאטנם. אנחנו החלטנו להישאר אחרי הטיול הקבוצתי עוד יומיים וחצי בהונג קונג על מנת לבלות יחד כמשפחה. רק אנחנו. ומשלב זה, נפגשים כל כמה שבועות לסגור מסלול, מלונות, אטרקציותֿ, חיסונים, ויזות ודברים נוספים לעשות. למעט מלונות וטיסות פנים, בנינו מסלול מאוד גמיש ופתוח לשינויים, ידענו שספטמבר זאת העונה של תחילת הגשמים ולמזלנו הרב (אין מילה אחרת לתאר את זה חוץ ממזל) כמעט הגשם בכלל לא פגש בנו (למעט מקום אחד שידענו והתכוננו בהתאם לגשם). בכל מקרה, בכל אחד מהמקומות רשמנו רשימת אטקרציות ודברים לעשות וכל ערב או בוקר, החלטנו יחד מה עושים.

יצאנו לדרך!

יום רביעי 5/9

מתחילים את המסע לויאטנם בטיסת לילה מנמל התעופה בן גוריון להונג קונג. אם אתם זוג נשוי בעלי שם זהה, כנראה שלא תוכלו לעשות צ'ק אין לטיסת המשך מהונג קונג להנוי ותאלצו מיד לאחר הנחיתה בהונג קונג, לרוץ לקצה השני של הטרמינל (טוב, לא ממש לרוץ, יש רכבת) ולעשות צ'ק אין אז לחזור עם הרכבת, להספיק לקנות משהו לשתות בסטארבקס (לא אני!) ואז לרוץ אל הגייט שלכם לטיסת ההמשך להנוי.

יום חמישי 6/9/2018

נוחתים בהנוי ביום חמישי אחרי הצהריים, ה-6/9/2018 ומייד מופנים לדוכן בו מקבלים את הויזה. מוסרים את הדרכונים ואת הטפסים שנזכרנו למלא בשניה האחרונה, ממש לפני שיצאנו מהבית, ואז רואים את שאריות המשטר הקומוניסטי. בזמן שפקיד לבוש מדים מסתובב לו יחף, צג גדול מציג את הפרטים של כל הנוסעים שמקבלים ויזה ומתפלאים לראות שהתאריך המופיע על הצג הוא ה-16/8/2016. מעודד משהו…
לאחר מספר דקות כל הקבוצה שלנו, המונה 3 משפחות (סך הכל 16 איש) מקבלת ערימת דרכונים ובמשך מספר דקות מנסים למיין את הדרכונים לפי משפחות ופונים אל ביקורת הגבולות.
ברוכים הבאים. אנחנו בויאטנם.
יוצאים מהטרמינל לפגוש את סטאר שהולך להיות המדריך שלנו בכמה הימים הקרובים. עולים לאוטובוס ונוסעים למלון שלנו בעיר העתיקה של הנוי. מתארגנים מהר על החדרים ויוצאים לאכול.
מהר מאוד חוטפים את השוק של החיים.
הנוי של אחר הצהריים היא עיר רועשת. אופנעים בכל פינה, תופסים את כל המדרכות ומצפצפים בלי סוף (ויאטנם היא המדינה עם היחסאנשים / אופנועים הכי גבוה בעולם) . הילדים לוקחים את הנוי מאוד קשה. השילוב של שתי טיסות ללא שינה, עייפות, חום ולחות בלתי נסבלים, הרעב, מוכרות הממתקים שצובאות עלינו ללא הרף ומנסות ספק למכור ספק לחלק לנו סופגניות, קולות העיר וכמויות האנשים עושים את שלהם והילדים מקבלים דיכאון מויאטנם. הצלחה ראשונה: לנו כהורים לא תהיינה הדאגות של טיול אחרי צבא למזרח. הצלחנו לגרום להם לשנוא את המזרח תוך 5 דקות ולקבל הבטחה שהטיול אחרי צבא לא יהיה למזרח. אבל אל חשש, אחרי התאקלמות קלה ושנת לילה הילדים (וגם אנחנו) התאוששו. מגיעים למסעדה שהוזמנה עבורנו כדי לגלות תפריט של מסעדה צרפתית דבר שגורם לשתיים מתוך שלוש המשפחות לוותר על הארוחה (ולגרום לתקרית דיפלומטית עם בעל חברת הטיולים שדאג לנו למסעדה) והלכנו למסעדה. ברחוב.
שרדנו את הלילה הראשון.

יום שישי 7/9/2018

בבוקר יום שישי, התעוררתי בשעה 05:00 בעקבות ההמלצה של המדריך שלנו ויצאתי בהליכה לאגם. העיר שפגשתי בשעת בוקר מוקדמת זאת, היתה שונה לגמרי מהעיר שפגשנו בערב הקודם. עיר חשוכה, טרם עלות השחר. הרחבות ריקים מאדם למעט עוברי אורח שהולכים ליעדים בשעת בוקר מוקדמת. אני מאוד מופתע לראות עיר נקיה בצורה מדהימה, כאילו יד נעלמה הגיע בלילה וניקתה את העיר מהבלאגן ששרר בה ערב קודם.
אני מגיע לאגם קצת אחרי השעה 05:00 וכמו בשיא היום, מאות אם לא אלפי אנשים מבצעים פעילויות שונות: חלקם רצים, חלקם מתרגל טאי-צ'י לבד או בקבוצות, חלקם רוקדים,וחלקם מתעמלים יחדיו. ממשיך להקיף את האגם וכבר בשעה 06:00 מתחילים להרגיש את החום והלחות, ולאט לאט, השמש זורחת לעוד בוקר.
אני מתחיל לחזור לכיוון המלון ואז נתקל בשוק רחוב הומה אדם, כבר בשעה מוקדמת זאת של בוקר. נשים עומדות על יד עגלות וקונות סחורה טריה. עכשיו עונת האפרסמונים. דוכנים מאולתרים על עגלות או על אופנועים עם כל מה שאפשר למצוא בשוק.  אישה עם ברווזים מרוטי נוצות, המון נשים עם אסל המונח על הצוואר וסחורה מסוגים שונים. על הכביש ישנן גיגיות שטוחות עם דגים אומללים ומוכרת שולפת דג, חותכת אותו לקונה מזדמנת, מקשקשת את הדג ואורזת. בכמה דוכנים נתחים שונים של בשר מחכים לקונים ואין בכלל מה לדבר על הגיינה בסיסית או קירור. הבשר פשוט מונח לו בחום. באחד הדוכנים הקצב טוחן בשר חזיר במטחנת בשר המופעלת על ידי מנוע חשמלי ורצועה.
המון דוכני פרחים מפוזרים לאורך הרחוב ומוכרים, מוכרים חרציות למזבחים הנמצאים בכניסה לכל חנות.
אני חוזר למלון לארוחת בוקר שלאחריה אנחנו מתחילים את היום הראשון שלנו לטיול כיום חופשי ללא מדריך.
הילדים ממשיכים לקטר ולסבול מהחום והלחות. אנחנו הולכים איתם לאגם אותו ביקרתי בבוקר ולפתע עשרות נשים מקומיות רצות אלינו לצילומים עם הילדים. הילדים לבנים עם שיער בלונד ממש מהווים אטרקציה למקומיים. התופעה. הזאת תימשך לאורך הטיול.
לאחר סיור סביב האגם, כמו החיות בתיבת נח אנחנו מתחלקים לזוגות זוגות ועולים על ריקשות לכיוון הילטון הנוי, הלא הוא בית
הכלא הידוע לשמצה בו הוחזקו הטייסים במלחמת ויאטנם (שפה נקראת מלחמת אמריקה).
הכלא לא גדול אבל המראות מזעזעים. הכלא שימש בכלא בתקופה בה הצרפתים שלטו בויאטנם ופה נכלאו מתנגדי השלטון בתנאים איומים (למשל, נכלאו בחדרים קפואים מקור וקיבלו בכוונה סמיכות עם סקאביאס על מנת לגרום להם להתגרד).
לאחר הסיור בכלא הולכים לבית קפה מקומי, שם נרגעים במזגן ועם הרבה גלידה ושתייה קרה הילדים מתחילים להתאושש. מזמינים את הקפה הויאטנמי שהוא קפה פילטר עם חלב מרוכז. טעים ביותר אבל מתוק בצורה מחרידה.
מזמינים מונית ומשם נוסעים למקדש הספרות המוקדש לקונפוציוס. מקדש שנבנה בשנת 1070.
לאחר הסיור במקדש חוזרים למנוחה קצרה במלון. הילדים אוכלים מזון מהיר ואנחנו הולכים למסעדה מקומית ושם אוכלים מרק פו מדהים.
איך שאנחנו באים לצאת מהמסעדה מתחיל גשם זלעפות. מקבלים במתנה שכמיות גשם וחוזרים למלון בגשם שוטף (פשוט חוצים את הכביש. לקראת אחרת הצהרים הגשם מפסיק ואנחנו יוצאים לסיור אוכל בעיר עם המדריך שלנו.
מתחילים עם מרק פו (מבטאים Ph-aaa). מרק ויאטנמי קלאסי שהמקומיים אוכלים אותו ברחוב בבוקר, צהרים וערב. לפי ההסבר המדריך זה מרק שאוכלים רק בחוץ ולא מבשלים אותו בבית. ממשיכים לתחנה השניה לטעום פירות שונים ובדרך עוצרים ברחוב הצעצועים. הילדים באקסטזה ובשלב זה מפסקים הקיטורים. הילדים קונים לעצמם בובות פופ בזיל הזול ומשם ממשיכים לתחנה השלישית שזה דוכן כריכים. אחת ההשפעות הצרפתיות הינה הבגאטים שפה הם עשויים מקמח אורז והם הרבה יותר קצרים ושמנמנים. כל אחד יזמין כריך (בשר חזיר, כרוב סגול וחמוצים) ובדוכן ליד מזמינים מיץ פירות סחוט טבעי וגם מגלים פירות חדשים, כמו rose apple שזה שילוב של תפוח עם מי ורדים.
מסיימים את הכריך והולכים לתחנה האחרונה. בית קפה בין כמה עשרות שנים שהיום מנוהל על ידי הנכד של המקימים ושם שותים
Egg Coffee. בדרך חזרה למלון עוברים בשוק הלילה שם רואים תהלוכת דרקונים מרהיבה. קונים כוס מיץ קני סוכר וחוזרים לשנת לילה ערבה במלון.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

יום שבת 8/9/2018

לאחר סיור אוכל עמוס בלילה והלם התאקלמות משכימים קום לקראת שעתיים נסיעה לכפר בשם Tam Coc, שם מתחילים את הסיור בעצירה בדוכן פירות והצטיידות בפירות טריים להמשך היום. קונים פומלה ענקית, תפוחי עץ מקומיים (קטנים ומצ׳וקמקים), אננס ולונגן, שזה פרי מאוד דומה לליצ'י. מגיעים עם האוטובוס למגרש החניה והילדים מתחילים לרדוף אחרי תרנגולות ולשחק כדורגל עם אגוז קוקוס.
חוצים את הכביש לאתר בשם Tam Coc Ninh Binh שם עולים על סירות קטנות וכל סירה מקבלת חותרת מקומית. מתחילים את השיט בתוך תעלה, ואז מגלים שהחותרת בכלל חותרת באמצעות רגלייה וכלל לא משתמשת בידיה על מנת לחתור.
הנוף עוצר נשימה. הנחל מלא חבצלות מים הפורחות בפריחה סגולה-וורדה-אדומה (ורוד פוקסיה עם הרבה רוויה)  ומידי פעם עיזים מקפצות להן על הסלעים. להקות ברווזים ממהרות לשוט ולחצות את הנחל ובכל מקום אליו מסתכלים רואים כתמים ורדרדים, שמאוחר יותר נגלה שאלו ביצים של חלזונות מים.
גושי סלע ענקיים מבצבצים להם בכל האיזור וגובהם עצום וכולם מכוסים בצמחיה עבותה. השיט נמשך ובשלב מסויים עוברים בשתי מערות שמוארות בעזרת פנס הראש של החותרת בעוד אנחנו עסוקים בלשמור את הראש נמוך מאוד על מנת לא להיתקע בסלעים הנמוכים. ממשיכים בשייט ומגיעים לאגם קטנטן שם החותרות עושות הפסקה קלה ונחות ממאמץ החתירה. החותרת שלנו שולפת תיק ונותנת לבנים דגם של סירה מבמבוק, הכוללת משוטים עדינים. 5 שניות אחרי אני מבין שהיא מנסה למכור לנו כל מני מזכרות והטכס חוזר על עצמו בכל אחת מהסירות ומסתיים רק אחרי שכל אחת מהסירות קונה פריט חסר חשיבות , אבל זאת הדרך היחידה לחזור לתחילת המסלול ולא בשחיה. בדיעבד הסתבר לנו שנחטפנו וזה היה הכופר שנאלצו לשלם על מנת חזור חזרה לתחילת המסלול. חוזרים סוף סוף לנקודת ההתחלה והולכים לארוחת צהרים במסעדה מקומית. הילדים מתחילים לאכול את האוכל המקומי ואפילו נהנים.
לאחר הארוחה חוצים את הכביש ועולים על אופניים לקראת טיול אופנים של כמה קילומטרים, חלקו בדרכים בוציות וקשות למעבר אבל הילדים עוברים את המסלול בגבורה רבה. לאורך המסלול חולפים לאורכו של נחל ואחד הילדים מחליט לטבול יחד עם אופניו בתוך  המים עם הקרקעית הבוצית. יורדים בזהירות על גדת הנחל התלולה, בגובה של 2 מטר לחלץ את הילד המבולבל ולשלוף את האופניים מתוך הבוץ.
5 דקות של התאוששות וממשיכים ברכיבה.
ולאחר מספר קילומטרים מסיימים את המסלול בכניסה לפגודת ביץ' דונג (Bich Dong Pagoda). בכניסה לפגודה אגמי ענק עם לוטוסים וחבצלות מים ואשה מקומית עסוקה בפיצוח זרעי לוטוס. חולפים מעל גשר אבן עגלגל ועוברים תחת שער אבן מרשים ביופיו.
עוברים דרך שביל שצידו האחד הוא מצוק תלול של ההר ומצדו השני גינת ירק של הנזירים.
ברחבת המנזר משטח בטון ובצדו באחד של המשטח נזירות עסוקות בקטיף של אפרסמונים. מתחילים טיפוס של כמעט מאתיים מדרגות אבן צרות וגבוהות. לאחר 70 מדרגות מגיעים לפגודה שבתוכה עשרות פסלי זהב של בודהה. הפסקת שתייה קלה וממשיכים לטפס. בדרך חולפים בתוך מערה בתוכה רואים (עם קצת דמיון) את פניו של בודהה הישן בתוך הסלע. ממשיכים לפיסגה ואז נחשף נוף מרהיב .
מסדירים נשימה ויורדים למטה. אוספים את האופניים ומסיימים את הקילומטר האחרון בגשם וחוזרים חזרה להנוי.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

יום ראשון 9/9/2018 (ערב ראש השנה)

מתחילים את המסע לסאפה. סאפה היא העיר הגבוה ביותר בויאטנם וקרובה (באופן יחסי) לגבול עם סין. הנסיעה לסאפה על הכביש המהיר, שבו במהירות המותרת הינה 80 ק״מש יכולה להמשך כ-5-6 שעות או במקרה שלנו, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים ונוסעים בדרכים כפריות ורואים נופים עוצרי נשימה. ככל שמתרחקים מהנוי, הנוף מתחיל להשתנות. לאט לאט המישורים נעלמים וגבעות מוריקות מופיעות בכל מקום עד לאופק. העצירה הראשונה שלנו לאחר כמה שעות נסיעה מתבצעת במטע תה, שם רואים קוטפת תה שמסתובבת בין שיחי התה וקוטפת את העלים הצעירים. בקצה המטע מטה נוסף של קסאבה, שזה עץ בעל שורשים שנראים כמו בטטה צרה ומזה מכינים את הטפיוקה.

ממשיכים בנסיעה ואי אפשר להסיר את העינים מהנוף. כל הגבעות מכוסות בצמחיה: שיחי במבוק ענקיים, שיחי בננות בכל מקום, טרסות של תה ובכל מקום, שדות על גבי שדות. פשוט לא רואים אדמה חשופה. לאורך הכביש שדות תירס, שמשמש כמזון לבהמות ולתרנגולים ותחת גגות הפח, אפשר לראות שורות שורות של תירסים תלויים לייבוש. עם התקדמות הנסיעה, הגבעות נהיות גבוהות יותר ויותר עד שמגיעים לאיזור הררי.  לקראת אחר הצהרים מגיעים לעיר קטנה בשם Nghia Lo וממש לפני הכניסה לעיר רואים קבוצת ויאטנמים קוצרים את האורז בשדות ומיד עוצרים את האוטובוס ויורדים לצלם ולהצטלם. קבוצת נשים עסוקה בלערום את אלומות האורז ולקשור את האלומות ועוד נשים וגברים מוציאים את האלומות בעזרת אסל המונח על כתפיהם. מבקשים רשות לנסות לסחוב את האורז והנשים נותנות לנו את האסל בשמחה. אני מניח באיטיות את האסל על הכתפים עם שתי ערימות אורז ומה שמראות נראה כמו קלי קלות, מתגלה כמשימה לא פשוטה כלל. האורז כבד מאוד והשדה מאוד בוצי והחלק היחיד שאפשר ללכת עליו בלי לשקוע בבוץ צר מאוד. בעודי מנסה לצאת מהחלק הבוצי לכיוון השביל הצר בעודי נושא את האורז, אחת הנשים, בלי להתבלבל, תופסת לי את האשכים (דרך המכנסים) ובודקת שיש לי 2….

יוצאים משדה האורז וממשיכם לעיר שם מתארגנים במלון המקומי. אם אתם מנסים לדמיין מלון במדינה קומוניסטית – זה המלון בו היינו. שטיחים מקיר לקיר מלאי כתמי קפה בני שנים, בניין ישן שפעם היה מפואר והיום נראה כמו בניין משנות השבעים.

יוצאים לסיור בשוק המקומי ועוד בדרך, המדריך מזהיר אותנו מהמראות בשוק. בכניסה לשוק נתקלים במחצלות ענקיות עם שזיפים המיועדים להכנת שיכר. פירות מסוגים שונים מפוזרים בערימות מסודרות על הריצפה. ירקות מסוגים שטרם ראינו נמכרים בדוכנים וכמו בשוק של הנוי, דוכנים של נתחים שונים של בשר מפוזרים בשוק עם מאוור שתפקידו לגרש את הזבובים. באחת הסימטאות, מוכרת מוציאה ציפורים חיות משקית ומורטת להן את הנוצות ובעודן חיות, משליכה אותן לקערה, ממנה הקונים קונים את הציפורים האומללות, שגוססות להן לאיטן. נכנסים לתוך השוק ושם נתקלים בדוכן של בשר כלב. גיגיות ענקיות מלאות צפרדעים שלא מסוגלות לזוז מרוב הצפיפות מונחות על יד מגשים עם צרצרים, גיגיות של סרטנים חיים וצדפות מסוגים שונים נחות ליד שטיחים עם זחלי משי טריים המשמשים למאכל.

לאחר הסיור החוויתי, חוזרים למלון וחוגגים את ראש השנה עם תפוח בדבש.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

10/09/2018 יום שני

מתעוררים בבוקר ולאחר ארוחת בוקר עולים על האוטובוס וממשיכים את הנסיעה לסאפה. כמו ביום האתמול, אי אפשר להוריד את המבט מהנופים המרהיבים. כל הגוונים הירוקים שאפשר לראות מופיעים. הרים נישאים שלא רואים פיסת קרקע חשופה. מעו אחרי היציאה מהעיר, עוצרים לטבילה בנחל שזורם לצד הכביש ולהצטלם. ממשיכים בנסיעה ולפתע עוצרים ליד אישה שמעשנת אורז ירוק (ממש כמו פריקי) על ווק גדול שמונח על מדורה. לידה קבוצה נוספת של אנשים עוסקים בדיש של אורז ירוק ואנחנו מקבלים לטעום מהאורז הירוק הטרי וזה פשוט מעדן.

ממשיכים בנסיעה לנקודת תצפית בשם Khau Phạ Pass ושם מטפסים על מגדל תצפית ונוף עוצר נשימה של עמק רחב צבוע בכל גוון אפשרי של ירוק. על ההרים המקיפים את העמק, אפשר לראות שורות עד גבי שורות של טרסות. ממשיכים את הנסיעה ובדרך חולפים על חוות לגידול דגי סלמון לאורך הנהר שזורם במקביל לכביש. באיזור המון מפלים שוצפים ואנחנו עוצרים על יד אחד המפלים לצילום ואחד מתושבי המקום בדיוק חופף שיער תחת המפל.

לאחר נסיעה של כמה שעות מהבוקר מגיעים לאיזור בשם Mu Cang Chai לביקור בנקודת תצפית Mam Xoi
הידוע בטרסות האורז שלו. נהג האוטובוס עוצר לנו בצד ואיך שיורדים מהאוטובוס עשרות רוכבי אופנועים מקיפים אותנו ומציעים לנו שירות מוניות לפסגת ההר. יש עלייה תלולה באורך של מעל קילומטר עלייה תלולה ואנחנו בוחרים לעלות. ברגל. הנוף מרהיב. לכל אורך הדרך טרסות על גבי טרסות של אורז בשלבים שונים. לפעמים באותה החלקה טרסות שונות שייכות למשפחות שונות ולכן הגידולים בשלבי גידול שונים. חלקן של הטרסות כבר עם אורז וחלקם עדין עם שתילים צעירים ללא אורז. מגיעים לפיסגה והנוף פשוט עוצר נשימה. הילדים אמרו שאת שר הטבעות היו צריכים לצלם פה ולא בניו זילנד. אחרי צילומים של עשרות תמונות יורדים את כל הדרך חזרה וממשיכים בנסיעה.

לקראת ההגעה לסאפה מתחילים לטפס ולאט לאט מתגלה פסגת ההר הכי גבוה בויאטנם – Leo Fansipan.
עצירה קצרה לצילומים יפיפיים של הפסגות היושבות להן בתוך ערפל ואז ממשיכים לתחנה אחרונה לפני סוף היום. מפלי הכסף. השעה כבר מאוחרת ומתקרבים לסוף היום. גבוה בהרים הערפל מתחיל להסמיך. מתחילים לטפס בגרם מדרגות רטוב וטחוב לכיוון המפלים. בסיום גרם המדרגות. ישנו גשר מברזל הצופה אל המפל המרהיב, אבל ממש רגע לפני שמתחילים את המסע למטה, אני מביט למעלה ובקושי רב אפשר להבחין מבעד הערפל הסמיך בשני מפלים ענקיים הנופלים להם מגובה רב עד אשר ניתן להבחין בהם מבעד לערפל.

יורדים חזרה למטה וממשיכים עוד כמה דקות נסיעה לסאפה, שם מתארגנים במלון ויוצאים לסיבוב קצר בעיר, לאחר יום נסיעה ארוך.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

תגובות

תגובות

אהבתם? מוזמנים להשאיר תגובה.

4 תגובות

  1. עליזה הגב

    וואו – כמה כתוב יפה ומעניין והתמונות בכלל מקסימות.
    אנחנו כבר מהרהרים בעניין וייטנאם כבר כמה זמן ונראה לי שזה פוסט מאד משכנע רק שאנחנו כבר בגיל השלישי והתכנון אולי צריך להיות קצת אחר.
    מחכה להמשך.

    • טל סורסקי הגב

      תודה רבה 🙂
      ראינו לאורך המסלול הרבה מטיילים בגיל השלישי.
      היו איתו כמה ילדים באיזור גיל 5, כך שגם אנחנו לא עשינו ממש אקסטרים 🙂
      טל

  2. יעל הגב

    פוסט נפלא מחכה לפוסט הבא. אם יש לך טיפים לאטרקציות עם מתבגרים נשמח. גם אנחנו 3 משפחות. האם התניידתם עם מיניבוס? רכב לכולכם? תודה רבה

    • טל סורסקי הגב

      אהלן יעל,
      בחלק הראשון של הטיול היינו עם מיניבוס ומדריך. היינו 16 איש. בהמשך, את הנסיעות בין האתרים עשינו בטיסות פנים ובתוך הערים בעזרת מוניות. יש אפליקציה בשם Grab (כמו אובר) שמאפשרת להזמין מוניות.
      מבחינת אטרקציות – יש המון. גם לנו היו מתבגרים שמאוד נהנו. גם פארק חבלים בדאלת, טיול ג׳יפים ואופנועים, חוף ים והמון סיורים.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
WhatsApp chat