דאלאת היא העיר השנייה בגובהה בויאטנם, אחרי סאפא, מה שמאפיין אותה במזג אויר חם ושמשי בבוקר וגשם אחרי הצהרים. זאת לפחות ההתרשמות שלי אחרי יומיים בעיר. גם את העיר הזאת הצרפתיים הפכו לסוג של עיר נופש שלהם והבתים בדאלאת שונים מאוד משאר הבתים שראינו עד כה בויאטנם. במקום הבתים הצרים והגבוהיים שראינו, פה יש ממש אחוזות יפיפיות. חצרות ענקיות שבמרכזן בתיים דו קומתיים בסגנון צרפתי.
היום לקחנו טיול מאורגן עם ג'יפים ואופנועים. להבדיל ממקומות אחרים בויאטנם, פה בדאלאת בעיקר יש שתי עונות עיקריות: קיץ וחורף ומאחר וקר פה, כמעט את כל הגידולים מגדלים בחממות (יש פה מפעל גדול של נטפים) ואת הסיור התחלנו בחממות של ורדים וגרברות.
את הדרך לחממות חלקינו עשה בג'יפים וחלקנו רכב על אופנועים (לא נהגנו, רק רכבנו עם נהג). יותם עשה את דרכו ברכיבה על אופנוע וקשה היה למחוק לו את החיוך מהפנים בשאר היום. הגענו לחממות וקיבלנו הסבר קצר על הגידולים ועל השימוש בפרחים בויאטנם (בעיקר כמנחות בפגודות ובמזבחים שיש בכל בית ובכל עסק.
מהחממות המשכנו לנקודת תצפית על איזור של גידולי קפה ואלון אפילו הסכים לעלות על האופנוע. להבדיל ממקומות אחרים דיברנו עד עכשיו, האיזור פה עשיר מבחינת מגוון הדברים שמגדלים פה: מטעי קפה, בננות, פרחים, קני סוכר, תירס, בטטות, פרק בונג (morning Glory), פלפל שחור, משי ועוד.
ועוד.
התחנה הבאה היתה חוות קפה בסגנון קפה לואק. התחלנו בסיור במטע עצמו, שם ראינו גם את פריחת הקפה, שמזכירה בריחה פריחת הדרים, טעמנו את פולי הקפה עם התרמיל, בעל טעם מתקתק ואז ראינו את הסאמורים, שפעם בשלושה ימים מקבלים לאכול את תרמילי הקפה המתקתקים ולאחר מעבר במערכת העיכול הם מפרישים את פולי הקפה, לאחר ניקוי הפולים הקלייה שלהם מתקבל קפה בטעם של כל קפה אחר, אבל עם סיפור יפה.
התחנה הבאה בסיור היתה מפעל לייצור אטריות אורז. אחד הדברים שרואים בכל מקום בויאטנם זה שבכל מקום אוכלים מרק פו (מבטאים” phaaaa). במפעל ראינו איך שוטפים את האורז מכל העמילנים עד שהמים נהיים צלולים (אם יש משהו שלא חסר פה, זה מים) ואז האורז נטחן לחלב אורז שאותו מוזגים על רצועה שנכנסת למכשיר אידוי ארוך שבסופו מתקבל נייר אורז טרי וחם שעובר קירור על ידי מאוורר ואז חלוקה למנות ואריזה.
משם המשכנו לביקור בפגודות לין האן. שם יש כמה פסלי בודהה ענקיים. בודהה אשה עם המון עיניים וידיים שהיא מגנה על המשפחה ומצידה השני בודהה זכר עם המון כלי נשק בידיו. בחצר הפגודה ישנו פסל אדיר מימדים של בודהה השמח. כשתי דקות משם היתה התחנה הבאה בטיול שלנו: מפל הפילים. מפל אדיר מימדים ושאון מים מחריש אוזניים של מים אדומים , מאדמת החמרה המאפיינת את המקום. הדרך למפל צרה, מלאת מדרגות חלקות החצובות בסלע ובגלל הרסס באויר הכל חלק מאוד.
לאחר המפל ארוחת צהרים ואז ביקור במפעל לייצור משי. שלא כמו בארץ, מזג האויר פה הוא טרופי והמשמעות שבמשך כל השנה אפשר לגדל תולעי משי (שהם בעצם זחלים ולא תולעים). חקלאים מקומיים מגדלים את הזחלים וכאשר הזחלים טווים את הפקעות, הם מועברים למפעל , שם הם עוברים הרתחה שמרככת את הפקעת המכשיר מיוחד פורם את חוטי המשי. מקבלים הסבר על התהליך מחוץ למפעל וכאשר נכנסים חוטפים מכת סירחון וצחנה. מאחר והשלב הראשון של התהליך הוא בישול הפקעת על מנת לרככה, הפועלות במפעל עובדות כל היום עם ידים בתוך אמבטיות של מים רותחים ופורמות את הפקעות לחוטים ומזינות את המכונות שטוות את החוטים ומאוחר יותר את הבדים ובסוף התהליך הן אוספות את שאריות הזחלים/פרפרים וזורקות אותם לפח.
תחנה הבאה היתה מפעל ביתי לייצור משטחי במבוק. בתוך בית שמשמש גם כבית העסק יושבת אישה וחותכת את הבמבוק לרצועות. הבית הוא למעשה חלל אחד גדול שבחלקו האחד מיטה זוגית רעועה , בצד השני מטבח עם מקרר קטנטן ובאמצע איזור העבודה. מתחת לגג הבית ישנו חלל (מעל המיטה וה-"סלון") שם הם מאחסנים ציוד. ברחבה שבכניסה לבית, בעלה לוקח משטחי במבוק קלועים ומרכיב להם מסגרת. בסלים מסוג זה שומרים על הפקעות של המשי לפני העיבוד במפעל.
משם ממשיכים לעוד עסק ביתי לייצור יין אורז. בדיוק כמו הסאקה היפני, האורז מתחיל שלב של התססה עם פטריות ובשלב מאוחר יותר מוסיפים מים וממשיכים להתסיס את האורז. לאחר מכן מתחיל שלב הזיקוק בו מבשלים את האורז המותסס ומעבים את אדי היין. בעוד יומיים הולך להיות חג שנתי המציין ליל ירח מלא של אמצע הסתיו. ממול ישנה חזרה לפסטיבל ושני דרקונים ענקיים עוברים בין כל בתי העסק בכפר ומשתוללים עד שמגיע בודהה ומגרש אותם לקול תופים רועמים. ביקשנו יפה והם אפילו הסכימו לתת לאלון (שמתופף כבר שנה שלישית) לתופף על התוף שלהם.
ממשיכים לתחנה האחרונה שהיא חווה לגידול פלפל שחור חריף. הפלפל גדל על שיחים שמטפסים על עצים בעלי גזע חלק וגבוה. כולם טועמים את הפלפל הירוק. לאחר הקטיף, כאשר הפלפל מאדים, מייבשים אותו עד שהוא משחיר ואם רוצים פלפל לבן, מקלפים את הקליפה של הפלפל. למעשה פלפל שחור, לבן,ירוק או אדום הוא אותו הפלפל עם תהליכי עיבוד שונים.
גשם שוטף מתחיל לרדת ומוותרים על התחנה האחרונה, שהיא ביקור בכפר עתיק. בזמן שחוזרים, והילדים הכי נהנים לרכב בגשם על האופנועים ואחנו מבחינים בתוך אחת התעלות לניקוז המים, בשני ילדים קטנים ספק שוחים, משחקים בתוך התעלה המוצפת במים בוציים. חוזרים למלון לסשן של מיון כביסה, מאחר ו-20 ק"ג כביסה של שלוש משפחות כובסו יחד. סיימנו את היום במסיבת חילופי זוגות (של גרביים) וארוחה במסעדה הודית.
22/09/2018 – יום שבת – דאלאת
בשבת הבאה כבר נהיה בארץ. נשארו עוד שני יעדים לטיול. מחר בערב טסים להו צ'י מין סיטי (לשעבר סייגון) ועוד יומיים עצירה בהונג קונג בדרך לארץ. גם הבוקר התעוררנו בעצלתיים ללא תוכניות מיוחדות ולאחר ארוחת הבוקר החלטנו לנצל את הבוקר השמשי בפארק האהבה שנמצא בקצה של דאלאת. פארק קיצ׳י אדיר מימדים בעל המון פינות חמד. התחלנו את הביקור בשיט בתוך ברבורים פדלים באגם רחב ידיים ולאחר ההפלגה בזמן שחיכינו לדנה שתחזור מההפלגה (ובדיעבד גילינו שהיא סיימה ראשונה והמתינה לנו במקום אחר) התנפלה עלינו קבוצת נשים מקומיות לסשן צילומים. אנחנו כבר רגילים שהמקומיים כל הזמן מבקשים להצטלם עם הילדים, אבל היום אנחנו היינו כוכבי הצילום ועשינו עשרות צילומים בכל פרמוטציה אפשרית שלנו ושל הנשים. מאחר והפארק כל כך גדול, ישנם רכבי גולף שמעבירים את הנוספים ממקום למקום.
לאחר השייט עלינו על הרכב ועברנו לפינה אחרת בפארק עם עשרות פסלי ענק של אתרי מורשת עולמיים: פטרה, הביג בן וגשר לונדון, הפסלים של איי הפסחא, הבתים הצבעוניים של ברגן, שער הניצחון של רומא, מגדל אייפל ועוד עשרות מקומות אחרים. סשן צילומים של כולם בכל מצב על כל פסל ומשם שוב נסיעה הקולנועית לגן האהבה (כל המוטיב של הפארק הזה זה אהבה. שיחים בצורת לבבות, פסלים של זוגות אוהבים, גשר מנעולים וכל דבר קיטשי אחר) גן האהבה הוא גן עם עשרות עצי בונסאי יפיים. החל מעציצים עם עץ בודד עד יערות קטנים בעציץ. מרשים ביותר.
לאחר הביקור בפארק חזרנו לדאלאת לביקור בבית המשוגע. בית ענק המורכב מהמון חללים שמחברים אותם במעין ענפים משתרגים. חלקם מטפסים למעלה וחלקם יורדים. מאחר והחל לרדת גשם קיצרנו את הביקור (כל המעבר בין החדרים והחללים נעשה באיזור פתוח שחשוף לגשם.
חזרנו אחרי הצהריים למלון והפעם ראשונה בטיול, נחנו ולא עשינו כלום עד הערב.
23/09/2018 – יום ראשון – דאלאת
קמים לבוקר האחרון בדאלאת ואחרי הצהרים טיסה להו צ׳י מין. מחפשים מה עוד אפשר לעשות בחצי יום ונזכרים ברכבל שראינו מחדר האוכל של המלון ומגלים שהוא מגיע לעוד אחת מבין אלפי הפגודות של ויאטנם. אחרי התקרית של הרכבל שבה התנדנדו מעל שעה בין שמים וארץ בשיאה של סופת ברקים ורעמים, היתה צריך לשחד את הילדים כל מנת שיסכימו לעלות שוב לרכבל. ההסכם היה כזה: אם הרכבל נתקע – קונים לכל ילד 50 בובות פופ. אם הרכבל נופל – 500 בובות ואני הוספתי לעסקה – אם נהרגים – אז 5,000 בובות לכל ילד. המסע ברכבל עבר בשלום והגענו למתחם של פגודות. לאחר סיור של כמה שעות במקום, חזרנו חזרה לארוחת צהרים וכמו שעון שוויצרי, בסביבות השעה 14:00 החל גשם שוטף. חוזרים למלון ומשם לשדה התעופה וטיסה להו צ׳ן מין.
המלון שהיינו בו היה למעשה מלון דירות וקיבלנו דירה ענקית של ארבע חדרים, אבל השיא היה משחקיה עם Xbox ו-Playstation ומבחינת הילדים זה היה שיא הטיול. חזרו לסיביליזציה.
24/09/2018 – יום שני – הו צ׳י מין
אחרי כמעט שלושה שבועות כבר אין יותר כח וסבלנות לאתרים תיירותיים. הילדים החליטו שהם נשארים במלון ומשחקים במחשבים. אנחנו יצאנו לשוק המקורה של הו צ׳ין מין להזדמנות אחרונה של שופינג. אחרי הצהרים אלון רצה להגיע למגה חנות של בובות פופ ולהוציא את כל הכסף שנשאר לו (המון!) מזמינים מונית, אני מכניס את שם החנות באפליקציה של המוניות ולאחר נסיעה של 20 דקות הנהג מוריד אותנו בסימטה שוממה באמצע שום מקום. מנסים להבין מה קורה אבל צריכים לפנות את המונית. אדם ברחוב מפנה אותנו לאיזו חצר אחורית ושם מגלים את הלוגו של החנות. נכנסים פנימה ומגלים שהגענו למחסן שלהם ולא לחנות. אכזבה קשה. בדיקה במפה מגלה שהחנות נמצאת 40 דקות בקצה השני של העיר.
אלון מבואס ואני מקבל הודעה שהחיוב למונית נדחה ואי אפשר להזמין יותר מוניות באפליקציה עד להסדר התשלום. עכשיו אלון בדיכאון ואנחנו עצבנים. מגרדים מכל הילדים קצת מזומן וחוזרים למלון. בדרך עוצרים בסופר לעשות קניות ואני מתקשר לחברת האשראי לברר מה קרה. הם חשבו שאני לא ביצעתי את העסקה ובגלל שאני עם סים מקומי אפילו לא קיבלתי את ההודעה. הכל בא על מקומו לשלום ואנחנו מנסים לנחם את אלון שנחפש עוד חנות דומה בהונג – קונג. ״אבל אבא, שלושה שבועות אני מחכה רק בשביל החנות הזאת״. כנגד טיעון כזה אין יותר מידי תשובות. אני שולח את כולם חזרה למלון ולוקח את אלון לחנות.
לאחר נסיעה של 20 דקות מגיעים לקניון ענק. מסתובבים 20 דקות רק כדי למצוא את החנות ואז הדופק של אלון חוזר ואיתו התלהבות מטורפת וחיוך שקשה למחוק. הילד באקסטזה. מסתובב חצי שעה בחנות ובסוף קונה רק שתי בובות. אני מנסה לשכנע אותו שיקנה עוד (שליש מחיר מהארץ) ורק לאחר שחזרנו לארץ הוא התבאס שלא קנה עוד.
חוזרים למלון ובערב כל המבוגרים יוצאים לפאב שנמצא על גג של אחד מגורדי השחקים בקומה 23. שותים פעם אחרונה וקמים בבוקר לטיסה להונג קונג, שם עם הרבה עצב ושמחה גדולה בלב, נפרדים מהחברים שחוזרים לארץ ואנחנו ממשיכים לעוד יומיים וחצי בהונג קונג. קצת זמן רק לנו. למשפחה.
