כשהייתי ילד בקריית ביאליק, ידעתי איפה נמצא כל עץ פרי ברדיוס של 10 ק"מ מהבית שלי. בדרך מבית הספר, היינו עוברים בכפר ביאליק ופושטים על שיחי הפיטנגו ששימשו כגדרות בכפר. דווקא הפיטנגו הכי טעימים, היו בחצר של הרשעים שצעקו עלינו ולא הרשו לנו לקטוף (לא שממש שאלנו). בהמשך הרחוב, על יד הסנדלר היה עץ קלמנטינות קטנות ומתוקות ובסימטה, לא רחוק משם,בדרך הביתה היו גויאבות מעולות (הגויאבות הכי טעימות היו אלו שקטפנו בבית הכנסת ביום כיפור). רימונים לא היו חסרים ולמרות שהיה לנו בחצר עץ תות ענק, הכי כיף היה לפלח מחצרות של אחרים.

הפירות היחידים שאי אפשר היה סתם לקטוף מהעץ ולאכול, היו האפרסמונים שגדלו בקצה הרחוב. הספיקה פעם אחת לתת ביס באפרסמון לא מובחל כדי להרחיק אותי מהעץ לצמיתות. אני לא יודע מה מקור האיסור לאכול יותר מידי ממנו, אבל אפרסמון בשל וקשה הוא אחד הפירות הכי טעימים שיש.
לפני שבוע, החלטתי להוסיף כמה קוביות של אפרסמון לסלט הירקות. מן עניין שבשיגרה להוסיף איזה פרי לסלט. פעם מנגו, פעם תפוחי עץ או אפרסק. כל עונה והפרי שלה. התחלתי עם פריסת האפרסמון וסתם ככה, לקחתי לימון וסחטתי על אחת הפרוסות ואכלתי. הרגע הזה היה סוג של התגלות. כל מה שצריך בשביל מעדן פשוט זה פרוסת אפרסמון והמון לימון. משם הדרך לסלט הזה היה קצרה מאוד ורק עברה דרך השוק על מנת לקנות צרור כוסברה וקצת צ'ילי טרי.
הסלט הזה מעבר לצבעוניות שלו מאוד מרענן וטעים. לוקח בדיוק חמש דקות להכין אותו ושילוב הטעמים שלו מאוד מעניין. אין פה ממש כמויות מדויקות, אבל קחו בחשבון חצי אפרסמון לסועד (בגדול, תלוי עוד כמה סלטים ומה יש עוד לאכול)
את האפרסמון נפרוס לפרוסות דקות (בערך 5 מ"מ) ונחתוך לקוביות.

נוסיף חצי צרור כוסברה קצוצה דק ועוד מעט פלפל צ'ילי חריף קצוץ דק בלי גרעינים. המטרה היא לא לקבל סלט חריף, אלא תחושה קלה של עיקצוץ על הלשון (על משקל מכה קלה בכנף) כאשר אוכלים את הסלט.

נוסיף עוד מיץ לימון שנסחט מ2-3 לימונים (עשו לי טובה, תעיפו לכל הרוחות את המיץ לימון המשומר. אתם יכולים באותה המידה להוסיף חצי כפית של טעם לוואי (לקנות בחנויות המתמחות))

זהו.
קצת פלפל שחור, קצת מלח והסלט מוכן.

הודעת  מערכת!

כמידי שנה, גם השנה בחג הסוכות יפתח הבלוג לאורחים שמעוניינים לפרסם פה מתכונים שלהם. אם אתם בלוגרים או סתם יש לכם מתכון מעניין שאתם רוצים לשתף ורק צריכים במה – צרו קשר.