אורגזמה. אין דרך אחרת לתאר את זה.
הפעם, אני אפילו לא יודע איפה להתחיל.. אז אני פשוט אתחיל בהתחלה.
בין בתאריכים 14-16 לאפריל, תתקיים בגני התערוכה בפעם הראשונה תערוכת אוכל, שלא מיועדת רק לקהל המקצועי. הפעם התערוכה תהיה גם לכל הפודיס וחובבי הבישול והאוכל.בתערוכה תוכלו לראות כל דבר הקשור לאוכל: החל מציוד מקצועי למטבח, סידור שולחו וכלים, ציוד חשמלי למטבח, בישול חוץ (ברביקיו ומתקני עישון) ואוכל. הרבה אוכל – גבינות, לחמים, שוקולדים, קפה, תבלינים וכמה מה שאתם יכולים להעלות על דעתכם. בנוסף יהיו במקום סדנאות בישול, תצוגות, סרטים ואוכל, כבר אמרתי?
יום ראשון בערב, אני מקבל טלפון מאריאלה (המלכה) עם הזמנה לאירוע השקת תערוכת מבשלים 2010.
באותו הרגע, יש בבית שני ילדים חולים ומבחן ביום למחרת האירוע בשעה 08:30. אבל מה לא עושים כדי לא לאכזב חברה… מה עוד, שמי שבישל את האוכל לאירוע, היה השף יאיר פיינברג (מי שהיה הסו-שף של סטפן בקרב סכינים).
בבוקר האירוע, הילדה הגדולה כבר הבריאה, אבל אחיה התינוק, תפס את מקומה והשאיר את כמות הילדים החולים 2.
אבל כשחברה בצרה, גם שני ילדים חולים בבית ומבחן לא יעצרו מבעדי להגיע לאירוע.
כדי לארגן לי אולקוס, קיבלתי הוראה לא לאכול לפני האירוע, אולם התפריט שנשלח במייל גרם למיצי הכיבה לעבוד על ריק.
כאשר הגענו (יחד עם יובל וזוגתו) נפתחה עמדת המרק. אם יש לכם אפשרות להגיע עכשיו לאלפסי 15 ולבקש ללקק את השאריות מהסירים (במידה ולא ניקו אותם עדיין) אתם חייבים את זה לעצמכם. מרק קרם ערמונים קטיפתי שהוגש עם פטריות צלויות וקצוצות דק דק דק. תענוג אמיתי.
לאחר כמה סיבובים על המרק, אפשר היה להתפנות לשאר המנות המעולות שחולקו לאורך הערב.
במהלך הערב המלצריות לא הפסיקו להסתובב עם מגשים שהתרוקנו בקצבים שלא יתוארו. אחת התופעות שניתן היה להבחין בהן במהלך הערב, היה צילום המנות על ידי הבלוגרים שהוזמנו לאירוע. בצד אחד, המכובדים, עסוקים בלאכול את האוכל ומהצד השני, אנשים בתנוחות מוזרות, מצלמים את המנות (נו טוב, זה אני הייתי…)
הטורטליני תרד בקרם ריקוטה ואגוזים, פשוט נכנס לפה בשלמותו וממש התמוסס בתוך הפה, נותן לתרד ולקרם הריקוטה לעטוף את הלשון ולחוש הטעם לעבוד שעות נוספות בעיבוד שלל הטעמים של המנה.
אגב, זה הזמן לכסות את המקלת בניילון שיגן על המקשים בפני הריר שתכף יתחיל…
פה, אי אפשר לכתוב על עוד מנה מעולה, כי כל המנות היו מעולות (היתה אחת אלוהית, אבל אני אשמור אותה לסוף)
סביצ’ה דג על סלט אבוקדו שמן גזר חריף ונבטי חמנייה:
היתה מנת דג מעולה – פילה דג לבן עם ליקר שוקולד ברוט (שאישית, הייתי מוותר על ליקר השוקולד)
וגם סלמון על עדשים שחורות ולימון פרסי
הייו גם נתחי דג צרובים על צ'טני מנגו וכוסברה שלא צולמו – עמכם הסליחה.
הבעיה האמיתית התחילה כאשר החלו להוציא את הקינוחים. ולמה זאת היתה בעיה? כי יחד עם הקינוחים המשיכו להוציא גם את המנות העקריות. לא שזה הפריע, הרי צריכים לרענן את הפה בין מנה למנה. החוק היה כזה: אחרי כל מנה עיקרית צריך קינוח. אחרי כל קינוח, צריך מנה עיקרית כדי להכין את הפה לטעם של הקינוח הבא, שחס וחלילה לא יתערבב בפה מתוק עם מתוק.
אז התחלתי עם גלידת בזיליקום, קוקוס וג'ינג'ר. עם כמה שאנשים יכולים להזדעזע מהרעיון של גלידת בזיליקום, זאת היתה מנה גאונית (כבר הבטחתי קינוח אלוהי -תמתינו עוד רגע).
טוב, בסדר. לקינוח האלוהי!
אני אפילו לא יכול להתחיל לתאר את הקינוח הזה: שתי עוגיות סבלה (עוגיות חול) מוגשות עם מלח ווניל קראנצ'י יחד עם שפורפרת של קרם אגוזים. גם הפרזנטציה של המנה היתה מעולה והרעיון של הגשת הקרם בתוך שפורפרת פשוט גאוני, אבל השילוב של הכל ביחד עשה את המנה הזאת. את הדירוג על טעם, המקוריות והאסתטיקה אני מעניק למנה הזאת.
ושלא תחשבו שפה זה נגמר… עוד הוגשו סנדוויצ'ונים קטנים מעלי פילו פריכים במילוי של גנאש שוקולד מריר.
והקינוח הרביעי, היה טריו תפוחים – תפוח שקוף פריך ונימוח.
בגלל שהיינו מאוד נחמדים הרשו לנו גם לצלם מאחורי הקלעים ולראות איך מפיקים כזה אירוע אדיר במטבח שהוא בגודל של שני חדרי שירותים. פשוט לא יאומן. בנוסף ראינו גם שימוש בטכניקות בישול שונות – בישול בוואקום, שימוש בטרמומיקס (אני מחפש ספונסר שיקנה לי אחד), ואיך שף אחד מנצח על צוות שלם שעובד בהרמוניה במקום כל כך פיצפון בלי חריקות (לפחות לא הורגשו גם אם כן היו).
אז אם זאת היתה רק יריית הפתיחה לתערוכה – אני כבר לא יודע לאיזה עוד שיאים אפשר להגיע בתערוכה עצמה… שווה לחכות ולרשום ביומנים.
